כמה הרהורים על הפילוסופיה

 


פרופ' ליבוביץ' אמר לי פעם: "פילוסופיה זה ספורט לאינטלקטואלים. יש כאלה שמשחקים כדורגל. אנחנו, הספורט שלנו זה הפילוסופיה."
ספורט אינטלקטואלי – זו למעשה הפילוסופיה המסורתית.
זה ספורט – כי יש כאן תחומים, וכללי משחק ברורים, מובנים וסגורים: הנחת אכסיומות, שיטות וכו'.
זה ספורט – כי לא משחקים בזה כל הזמן. כאשר הפילוסוף הולך הביתה, הוא חי כמו כולם: הוא הולך למכולת, משלם משכנתא, הוא אוהב, ושונא, ומקנא, ומתרגז כשחותכים אותו בכביש או כשמישהו גונב לו את התור…
קאמי מבהיר זאת נפלא בפתיחת "המיתוס של סיזיפוס": השאלה האם לרוח יש 10 או 12 קטגוריות אינה רלבנטית לקיום האנושי, לחיי היומיום. עם הידע הזה לא נוכל לקנות כלום במכולת, והוא לא יעזור לנו להתמודד עם מצבים קשים שהחיים לעיתים מזמנים לנו…
אז מהי הפילוסופיה?
המושג עצמו ברור ובהיר ואינו משתמע לשתי פנים: אהבת החכמה. והרי כך אף הגדרנו את עצמנו במדרג יצורי הטבע: הומו סאפיינס.
החכמה שביקשנו היא להבין מהם החיים והעולם: איך דברים קורים, למה הם קורים, ומה מקומנו בעולם.
משום מה – מישהו החליט לנכס את החכמה הזו לעצמו ולעוד כמה יחידי סגולה ולתבוע עליה בעלות, והותיר אותנו להיות כאחת החיות.
התחיל בכך פרמנידס, במאה ה-5 לפנה"ס ביוון, אשר קבע, בעקבות חיזיון דתי מרהיב שחווה, כי ישנה אמת אחת, מוחלטת, שאיננה תלויה באדם, וכינה את כל מי שלא מבין זאת "המון משוללי הכרעה" ו"עיוורים ותועים", ואפלטון ביסס זאת להפליא עם תיאוריית האידיאות ואפשרות הכרתן, הנתונה לפילוסוף בלבד, ולכן הוא זה שחייב להנהיג את המדינה [כי הוא יודע מה טוב], ולכן הוא המחנך האולטימטיבי, ואין בלתו.
באופן הזה, צדק וויטהד כאשר אמר שכל הפילוסופיה היא "הערות שוליים לאפלטון", והכוונה היא לפילוסופיה המסורתית, הקלאסית – הספורטיבית, זו התובעת לעצמה בלעדיות לא רק על האמת, אלא גם על היכולת לדעת.
כך יכול טיילור, בהקדמה לספרו "מטאפיזיקה", לכתוב: "לעיתים אומרים כי לכל אחד יש פילוסופיה, ואפילו השקפות מטאפיזיות. אין שטות גדולה מזו… למעטים יש מושג כלשהו על פילוסופיה, ולמעטים עוד יותר יש מושג על מטאפיזיקה." וההסבר שהוא נותן: רוב האנשים, להוציא יחידי סגולה, לא חושבים באופן בהיר, כי אין להם צורך בזה. הם חיים את חייהם ומקבלים את שאלות הקיום כמובנות מאליהן – ועוד קביעות תמוהות בנוסח הזה.
היוהרה הזו איננה מובנת לי.
האמנם רוב האנשים לא תוהים על משמעות חייהם ?
נחזור לקאמי ולמשפט הפותח את "המיתוס של סיזיפוס": "שאלה פילוסופית רצינית יש רק אחת… האם החיים שווים או לא שווים את הטירחה שבלחיות אותם".
את השאלה הזו כולנו שואלים, בשלב זה או אחר של חיינו. איש מאיתנו לא מקבל את הקיום כמובן מאליו.
על השאלה הזו הפילוסופיה המסורתית לא יכולה לענות, כי היא רציונלית ברובה המכריע. החשיבה הרציונלית, הנשענת כל-כולה על אכסיומות [ועוד אדבר על כך בהרחבה בכתבות הבאות], היא חשיבה לא בהירה, כי היא לא מסבירה כלום. זו חשיבה סגורה, שטוחה, סטטית, מוגבלת – היא היפוכם של החיים, שהם זורמים, דינמיים, משתנים ומפתיעים תדיר.
לא פלא שהפילוסופיה הפכה למילת גנאי: פלסף, התפלספות – כציון לחשיבה מפותלת, מסובכת, שלוקחת דברים פשוטים ומסבכת אותם שלא לצורך. ההיפך מהבהירות שטען לה טיילור.
חשיבה בהירה, שטיילור מזהה אותה עם חכמה, אין פירושה חשיבה מוחלטת, חד-משמעית, של או-או.
החכמה היא רבת פנים וגוונים, ובאה לידי ביטוי באופנים שונים. חכמה היא משהו זורם, מתפתח. כי היא נעוצה באדם – ובחיים. והחיים הם דינמיים, זורמים, מתפתחים.
יש פילוסופיה שהיא אהבת החכמה. היא תוהה על הדברים, חושבת עליהם, מנסה להבין אותם – אבל היא צנועה, מודה ביחסיותה, לא טוענת לאמת אחת מוחלטת ובוודאי שאיננה מנכסת את החכמה לעצמה. היא גם לא ספורט…
אני סבורה שפילוסופיה היא עניין של חיים: להבין את עצמנו, את חיינו בעולם, את העולם – וללמוד לחיות. והחיים, כמונו, הם מעבר להגדרות רציונליות ואכסיומות.


ועוד משהו.
לטעמי פילוסופיה איננה תורה, והיא לא יכולה להיות תורה. ראשית מפני ש"תורה" זה מושג סגור, והוא מערב בתוכו אמונות, ושנית מפני שכשיש תורה – יש מאמינים, קהל מעריצים, וזה סוג של עדריות. בתורה אין מקום ל-אני הפרטי, האישי.
החכמה היא עבורי זרם של מחשבות, דעות, ראיות-עולם, ואני מוצאת אותה לא רק בכתבים המוגדרים "פילוסופיים", אלא גם בספרות, בשירה, בתיאטרון, במיתוסים עתיקים, אצל סבתי והורי, אצל חברים, אצל אנשים שלא יודעים קרוא וכתוב, בניסיון חיי ובאינטואיציות שלי.
אני לומדת מכולם. עם חלקם אני מסכימה, עם חלקם לא, חלקם מדברים אלי יותר מאחרים, ואלו שאני חולקת עליהם – גם מהם אני לומדת. אולי אפילו יותר.
אבל תמיד מתקיימים בי הבחינה, ההרהור, החשיבה הפנימית, האינטואיציה שלי ; ובסופו של דבר, החשיבה היא שלי ואני הולכת בשמי, לטוב ולרע, וגם עם הטעויות.
אני משתדלת לשמור על פתיחות, להקשיב, ולא להתאהב יתר על המידה ברעיונות שלי. זו הדרך שלי להמשיך ולצמוח. אני מנסה, באמצעות העיבוד הפרטי שלי, לקחת את המחשבות מעט הלאה, להבהיר אותן מעט יותר, לזקק אותן עוד קצת. לא יותר מכך.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On אוקטובר 3, 2006 at 10:20 pm

    אם כל הפילוסופים היו באים ככה מאהבה, אולי מישהו היה סופסוף מוצא את התשובה…

  • כרמל  On אוקטובר 3, 2006 at 10:44 pm

    איזה כיף שיהיה מה לקרוא בתחום…

  • דוד מרחב  On אוקטובר 4, 2006 at 1:48 am

    1. מי שטען שהפילוסופיה היא הערות שוליים לאפלטון היה אלפרד נורת' וויטהד ולא קארל פופר. פופר לא היה פלטוניסט, וניתן לקרוא זאת ב"החברה הפתוחה ואויביה".

    2. הייתי מבקש ממך להביא, ובבקשה במקור היווני, את הטענות של פרמנידס ואפלטון. פרמנידס מעולם לא טען שיש אמת אחת ולאפלטון לא היתה שום תורת אידיאות. את מוזמנת להביא, אפילו בתרגום, הפרכות לדבריי.

    3. בעקבות קאמי את כותבת: "על השאלה הזו הפילוסופיה המסורתית לא יכולה לענות, כי היא רציונלית ברובה המכריע. החשיבה הרציונלית, הנשענת כל-כולה על אכסיומות [ועוד אדבר על כך בהרחבה בכתבות הבאות], היא חשיבה לא בהירה, כי היא לא מסבירה כלום. זו חשיבה סגורה, שטוחה, סטטית, מוגבלת – היא היפוכם של החיים, שהם זורמים, דינמיים, משתנים ומפתיעים תדיר".

    האם עיינת בכתבי הפילוסופים הסטואים, האפיקוראיים, הניאופלטוניים, הפלטוניסטים האמצעיים, הפריפטטיים? במה היא "רציונליסטית" ולא בהירה? מה היא אמורה להסביר שאינה מסביר?

    מכיוון שנראה שקראת את כל הפילוסופים, לא כל שכן את הפילוסופיה היוונית, הייתי מבקש ממך להסביר לי מה שטוח, סגור, סטטי ומוגבל באחת מהפילוסופיות העתיקות. אני משוכנע שיש לך את התשובה.

    תודה.

  • yo nina  On אוקטובר 4, 2006 at 11:16 am

    מתנצל על התגובה של קודמי, דוד.
    ברגעים קטנוניים שכאלה, את בטח מצטערת שפתחת בלוג, אה?
    אבל באמת מביך הקטע עם פופר. איפה אמרת שאת מלמדת?

  • קיינן  On אוקטובר 4, 2006 at 12:38 pm

    דוד היקר,
    לעתים אנשים מתבלבלים, ומי ישמור… לעתים אף … טועים (השם ישמור). זו יכולה להיות שגיאת כתיב , או התבלבלות בשמו של מאן דהו שהעיר איזו הערה (אם כי מבריקה).

    וד.א – אתה לא צריך להיות פלטוניסט בשביל להגיד כי 'כל הפילוסופיה היא הערות שוליים לאפלטון', בטוחני כי יודע אתה כי הביקורות החריפות ביותר מתנהלות בהערות השוליים וכהערות שוליים.

    ד.א.2 – פופר אמנם לא היה פלטוניסט, אבל אם תשחק קצת עם המשוואה תופתע לראות שהוא ממש לא רחוק מהיות כזה: אצל פופר *יש* אמת, אמנם לעולם לא נוכל להגיע אליה, אך היא קיימת. קח נא הנחה זו ערבב אותה בשתי כפות גדושות של *ביקורתיות*. ומה קיבלנו? דיאלקטיקה! ולא סתם, אלא דיאלקטיקה מאוד פלטוניסטית. בעיקר פלטוניזם מאוחר.

    ועכשיו תגובה קטנונית לנינה :
    ברוכה הבאה. ישר כח.

  • דוד מרחב  On אוקטובר 4, 2006 at 12:50 pm

    מכיוון שלא התייחסת בתגובתך למה שכתבתי, אני אבקש שוב התייחסות של כותב המאמר – ד"ר מהאוניברסיטה העברית – לעניין הפילוסופיה העתיקה.

    ובעניין אפלטון:

    א. וויטהד אמר מה שאמר מכיוון שיש זרם פלטוניסטי במטאפיסיקה. פופר היה נגד אפלטון לחלוטין, וגם פירש אותו בדרכו. אל תנסה לשחק: עדיף להתנצל על בורות מאשר להגן עליה.

    ב. אני מבקש ממך להביא לי ציטוטים: איפה פופר אומר שיש אמת אחת שלעולם לא נוכל להגיע אליה, ואיפה – מכיוון שנראה שאתה מתמחה בפלטוניזם מאוחר – הדיאלקטיקה הזאת נמצאת אצל פלטוניסטים מאוחרים.

    אני מניח שאתה יודע היטב יוונית, אז אני אסלח ואבקש ציטוטים מתרגומים.

    תודה.

  • נינה  On אוקטובר 4, 2006 at 1:13 pm

    זו הפעם הרביעית שאני מנסה לשלוח תגובה. נקווה שהפעם אצליח.
    תודה על התיקון לגבי וויטהד.
    לגבי פרמנידס ואפלטון – פרמנידס הוא הראשון שאומר "היש ישנו והאין איננו", ומדבר על האמת המעוגלת היטב. ספר טוב בנושא הוא של שקולניקוב בשם "הרקליטוס ופרמנידס" שמתרגם את הטכסטים מיוונית ומביא פירושים.
    באשר לאפלטון – לאפלטון יש תורת אידיאות [הם ידועים גם בשם "כוללים"]. אלו יישויות מטאפיזיות מושלמות, סטטיות, שאנחנו רק חיקוי שלהן.האידיאה העליונה היא אידיאת הטוב, שהיא טוב מוחלט שאינו תלוי באדם – ראה משל המערה.
    באשר לרציונליות – ארחיב בכתבה הבאה, ואני מקווה שזה יתן לך תשובה לגבי חשיבה סגורה, סטטית.
    האפיקוראים והסטואה אינם משתייכים לפילוסופיה הרציונלית.
    הניאופלטוניות כשמה כן הוא: המשך לאפלטון. זהו הניסיון הנוצרי בימי הביניים [אוגוסטינוס ותומס אקווינס] להביא הוכחות רציונליות לקיום האל, ניסיון שכידוע לא צלח.
    והערה לתגובה שאחרי דוד:
    לא, זה לא מביך לטעות. ומהחלפת דעות אפשר להשכיל וללמוד.

  • נינה  On אוקטובר 4, 2006 at 1:35 pm

    תודה על הברכות
    (-:

  • ד. גרנט  On אוקטובר 4, 2006 at 3:47 pm

    סיכום ביניים של התגובות עד עתה:
    דוד מרחב-הקלאסיקן להגדרתו- יודע יוונית!
    אגב, בקלות רבה אתה שולח את כל העולם למקורות ודורש ציטוטים. מדוע שלא תגבה גם אתה את טיעוניך, הכה חד משמעיים, באיזו ציטטה אחת או שתיים ?
    מעבר לכך, הבלוג נראה מצוין נינה. בהצלחה

  • דוד מרחב  On אוקטובר 4, 2006 at 5:04 pm

    שתי תגובות

    נינה, תודה על תגובתך ועל נכונותך להודות שטעית. בהרבה מקרים, חוקרים מסרבים להודות שטעו.

    ולעניין עצמו: הרשי לי לא להתייחס לדברים שכתבו אנשים אחרים אלא לפרמנידס ולאפלטון.

    בעבודתו הפילוסופית, פרמנידס מבקש לעמוד על טיב ההוויה. ההתייחסות שלו היא קודם כל לממד האונטולוגי. כמו פילוסופים יוונים אחרים, בהם אפלטון, הוא מבקש לחפש את הקבוע, היציב, הלא-משתנה והנצחי. השאלה הגדולה שהוא שואל היא מה באמת קיים, או מה הקריטריון לקיום. הגישה הפרמנידית לשאלה מהו היש, מה מוגדר כיש ומה ההבדל בין היישים השונים איננה קשורה בהכרח לאפלטון, כמו שהיא אינה קשורה לאריסטו. הפילוסופיה היוונית מתקופת סוקרטס והלאה רואה, וזו אחת ההבחנות הגדולות בינה לבין הפילוסופיה הקדם-סוקראטית (שראוי להיזהר בהבחנות מסורתיות אלו כפי שמציע, למשל, היידגר) היא היות האונטולוגיה קשורה באתיקה. ועל כך ניתן לקרוא בדיאלוגים המוקדמים, האמצעיים והמאוחרים של אפלטון ובכתבי פילוסופים נוספים (למשל, הפילוסופיה האפיקוראית תטען כי האונטולוגיה האטומיסטית תביא את האדם לחיי הנאה ואושר, הפילוסופיה הספקנית תטען כי העמדה הספקנית תביא את האדם לאי-חריצת משפט ומכאן לחיים שלווים ורגועים ועוד). לכן, הניסיונות לחפש אחרי מה שקיים באמת איננו פרמנידי בהכרח. הוא מאפיין את הפילוסופיה היוונית בכללותה.

    לגבי אפלטון: התיאוריה של הצורות או האידיאות בכתבי אפלטון ניתנת בדיאלוגים מסוימים, באמצעות דוברים מסוימים, באופנים שונים. למשל, אין לנו תורת אידיאות של חיקוי באותיפרון, בתאיטיטוס ובדיאלוגים אחרים. יש לנו תורת אידיאות של נטילת חלק, למשל, או השתתפות האידיאות / הצורות במוחשים. בדיאלוג פרמנידס, אחד הדיאלוגים הבעייתיים ביותר של אפלטון, ישנה לכאורה שלילה מוחלטת של תורת הצורות והאידיאות של אפלטון, בה אפשר להבין שאפלטון זונח את תורת הצורות. עם הזמן התפתחו גישות שונות, כולל הגישה האינטגרטיבית לאפלטון שרואה אותו כמי שכותב דרמה, ועוד. הטענה שיש לאפלטון תורות אידיאות אחת שבמרכזה המוחשים כמחקים את הצורות או האידיאות היא מופרכת, מקריאת הדיאלוגים של אפלטון. אפלטון כתב עוד כמה דברים חוץ ממשל המערה להזכירך.

    לגבי כוללים ופרטים (universals and particulars), לא ברור מה היחס בין הכוללים לפרטים במשנת אפלטון, אם הכוללים הם הדבר היחיד שקיים, מה הקיום האמיתי של הפרטים, כיצד הפרטים קיימים בהשוואה לכוללים. מה שברור הוא שברמה המטאפיסית, טיעון כמו "עבור אפלטון הפרטים מחקים את הכוללים" הוא מופרך משום שהמטאפיסיקה הפלטוניסטית טוענת טיעונים שונים ביחס לכוללים ולפרטים.

    לגבי רציונליות ורציונליזם: עד היום יש דיון רחב בפילוסופיה סביב השאלה מהי רציונליות וכיצד רציונליזם מתבטא בכלל בהגות פילוסופית. אני לא יודע איך אפשר לקשור רציונליזם לפילוסופיה יוונית (אם מתייחסים לרציונליזם של הפילוסופיה הקדם-מודרנית, למשל, קשה להלביש את התואר "רציונליסט" על פילוסופיה יוונית).

    לגבי הניאו-פלטוניזם: הניאו-פלטוניזם הוא הרבה מאשר פיתוח לאפלטון. פלוטינוס, פורפיריוס, יאמבליכוס, פרוקלוס, דמאסקיוס, סיריאנוס ואחרים גיבשו מערכת שונה מאוד מזו של אפלטון, וראו עצמם כיוצרי סינתזה בין אריסטו לאפלטון, בחלקם הגדול. בכלל, המונח ניאו-פלטוניזם הוא מודרני ביסודו. אני לא יודע במה כשל אוגוסטינוס (איני עוסק בתיאולוגיה נוצרית מוקדמת), אך למיטב ידיעתו הוא היה ניאו-פלטוני בעוד שאקווינס בישר את השילוב בין תורתו לבין תורת אריסטו דווקא (העניין של הצורה העצמותית וכולי. תקני אותי אם אני טועה).

    ולכותב שמתקרא ד. גרנט: לא טענתי שום טיעונים בתגובותיי אלא ביקשתי הבהרות. אם אתה באמת מעוניין, אין לי בעיה להפנות אותך לתרגומים ולמקור היווני. הדבר שממנו אני מזהיר, יחד עם קלאסיקנים טובים ממני, מומחים ממני, מנוסים ממני ומקצועיים ממני, הוא זילות היוונית והפילוסופיה היוונית כיום. כל אחד יכול לכתוב כל מה שבא לו על אפלטון, מבלי ללמוד יוונית עתיקה ולימודים קלאסיים. אני, שלא כאחרים, לא מתיימר לחרוץ משפטים על פילוסופיה יוונית, אלא משקיע את הזמן בלימוד רומית ויוונית. מי שרואה עצמו חוקר, שרוצה לגבות טיעונים פילוסופיים ביחס לפילוסופיה עתיקה, שילמד יוונית ורומית. אני לא מתכוון לפרסם מאמר על פילוסופיה יוונית לפני שאשלוט ביוונית. חבל שחלק ניכר מהחוקרים באקדמיה אינם כאלה.

    אם יש מישהו שחושב שהוא יכול לטעון טיעונים נחרצים לגבי פילוסופיה יוונית, אני מזמין אותו לתרגם unseen ביוונית עתיקה ולהוכיח לבוחן שהוא יודע יוונית. אחרי זה יהיה אפשר לבקש ממנו לעמת את טענותיו מול טענות מומחים אחרים. אני סטודנט. אינני מומחה. מי שרוצה להשקיע באמת ולא להיות שרלטן, יילך נא וילמד – כמו כותב שורות אלה ואנשים אחרים – לימודים קלאסיים.

  • נינה  On אוקטובר 4, 2006 at 6:15 pm

    בוא נזכור את המקור לתגובה: כו-לה מאמר קצר שמציג מהי הפילוסופיה עבורי: דרך חיים. הגישה הפילוסופית היהירה של "אני ואפסי עוד" כמו זו של פרמנידס, אפלטון וטיילור איננה מקובלת עלי. זכותך לחשוב אחרת.
    ועוד הערה קטנה: אני סבורה שלא היינו מגיעים לאן שהגענו לו היינו צריכים ללמוד כל פעם מהתחלה את הכל ולעומק. כל שנות חיינו לא היו מספיקות לכך. לכן יש תחומים ותת-תחומים ותת-תת-תחומים. זה עדיין לא אומר שמי שלא יודע הכל באותו תחום – לא יודע כלום.
    איני מצדדת בגישה של הכל או כלום: או-או. אני מקווה שהמאמר הבא על הרציונליות יסביר מה הבעייה לדעתי עם או-או.

  • קיינן  On אוקטובר 4, 2006 at 10:57 pm

    לפעמים אני מבין מדוע הפילוסופיה הפכה למילת גנאי.

    אני? ואפסי! עעווודד…..

  • אריאל  On אוקטובר 10, 2006 at 3:37 pm

    נכון שדרישתו שהפילוסופים ישלטו יכולה להיראות כמתנשאת, אבל הדרישה בניסוח הרחב יותר הוא שמי שמוכשר לדבר שיעסוק בו!ר
    מה גם שהפילוסופיה שלו היא כן דרך חיים, והיא לא "ספורט אינטלקטואלי", היא מתיימרת להניח תשתית להבנת העולם, לחיים הטובים בחברה הטובה, לחינוך נכון, שיוביל את האדם לחיים טובים שדרכם הוא הוא יהיה מלא מעצמו ומיכולותיו שרכש לו. אבל בד בבד לא בדוגמטיות, אלא בדיאלוג ובניסיון לצייר בעיה, להביא לה פיתרון,לסתור אותו וכך הלאה. ובתהליך הזה אנו מגיעים להבנה טובה יותר של הבעיה ומשפרים את חיינו.

    לרוב התפיסות המרכזיות של אפלטון יש סתירה או נסיגה מהן בדיאלוגים אחרים.
    אם זאת תורת האידיאות שנסתרת ב"פרמנידס" או העובדה שהמדינה הטובה לא צריכה חוקים נסתרת "בחוקים". ר
    בניגוד לפילוסופים ה מודרנים שניסו לצייר את אפלטון כמציע סיסטמות לניתוח היקום באופן אבסולוטי ודוגמטי (כפי שהם עשו) אפלטון מציע סברות, ודורש מאיתנו לדון בהן ולהביא פיתרונות משלנו.

  • לא פילוסופית בעליל  On אוקטובר 10, 2006 at 9:55 pm

    שזיון טוב יכול לפתור?

  • אריאל  On אוקטובר 11, 2006 at 11:37 am

    אם אין לך מה לומר עדיף לשתוק.

  • נינה  On אוקטובר 11, 2006 at 12:40 pm

    חבר'ה, בבקשה, כל אחד זכאי לדעתו, גם אם היא לא מוצאת חן בעינינו. בואו נגיב לגופו של עניין ולא לגופו של המגיב.
    תודה

  • לא פילוסופית בעליל  On אוקטובר 11, 2006 at 1:44 pm

    שיש להגיב לגופו של ענין ולא באופן אישי אבל מאוד לא חיבבתי את האגרסיביות בכתיבתו של מר מרחב. וזאת בלשון המעטה. ידע איננו מקנה את הזכות להתנשא על האנשים איתם אתה מתדיין.
    ואריאל, אינני יודעת למה אתה מתכוון ב'לא קשורה' אם אתה מתכוון ליכולתי לקרוא ולהבין את הדיון המלומד המתנהל כאן אז תופתע שגם אפלטון וגם פרמנידס רעי כאחים לי. אבל בעצם אתה צודק, כנראה שסקס גרוע הוא ערובה לפילוסוף איכותי- ע"ע סוקרטס.

  • אריאל  On אוקטובר 13, 2006 at 6:15 pm

    כל כוונתי שהתגובה הייתה לא רצינית ולא עניינית בעליל. התגובה נתנה תחושה של זלזול באנשים שטרחו וכתבו תגובות שמכבדות את הכותבת ואת המגיבים. מה גם ששמך הוא "לא פלוסופית בעליל" ונתת תגובה שנקלטה אצלי כמזלזלת, ומשום כך את נתפסת אצלי כ"לא קשורה"
    הרי הדיון פילוסופי, ואם את "לא פילוסופית בעליל" הקשר שלך לפה מקרי בהחלט.

    אבל אני מתנצל אם פגעתי כל כוונתי הייתה שגורמים לא ענייניים לא ישתלטו על "השיחה"
    ואם בסוקרטס עסקינן הרי שהשמועה אומרת שדווקא בחיי המין הלך לו לא רע בכלל, למרות היותו גוץ מכוער.

  • ירון  On דצמבר 20, 2006 at 10:55 am

    אני מבין למה זהו פוסט מהנקראים ביותר באתר: בגלל התגובות שלו כנראה.
    בהתחלה היו וויכוחים וצעקות רמות והעלבות, ואחר כך זה אפילו הגיע לסקס.
    התגוששות בבוץ של אינטלקטואלים.
    אני אוהב את זה…
    מעניין לקשר את זה לפוסטים של בן בסט על סודות השיווק הויראלי.

  • נינה  On דצמבר 20, 2006 at 6:02 pm

    אני מניחה שהתכוונת לשיווק וירטואלי?
    אם כי שיווק ויראלי נותן מקום לכמה מחשבות מעניינות בנושא השיווק וההדבקות שלו… (-:

  • ירון  On דצמבר 25, 2006 at 9:17 am

    התכוונתי דוקא לשיווק ויראלי – במובן של וירוס שחודר לכל מקום. שוב ממליץ לך להכנס לאתר רשימות של עמי בן-בסט. יש שם סדרה מענינת על הנושא.

  • יוסי  On ינואר 24, 2007 at 2:28 pm

    ביוונית האהבה מתחלקת לשלושה חלקים…. Philia של הפילוסופיה הינה אהבה במובן ידידות – חיבה וההערכה לאחר, נאמנות למשפחה ולקהילה. Eros הינו תשוקה לאידאת היופי. Agape הינה אהבת אלוהים לבני האדם והינה האהבה הכללית ביותר.

    על פי אריסטו, הגורמים ל Philia הם:
    – עשית חסדים
    – בלי שהתבקשת
    – ולא להכריז עליהם לאחר שנעשו

    מתחבר מאוד לאתיקה של אריסטו.

    sophia הינה אחד מענפי החוכמה (WISDOM), והינה "רדיפת האמת". הענפים האחרים הינם phronesis – שהינו חוכמה מעשית, ו episteme שהינו ידע.

    כתבת: "המושג עצמו ברור ובהיר ואינו משתמע לשתי פנים: אהבת החכמה." האם קיים "ברור בהיר ואינו משתמע לשתי פנים?"

  • נינה  On ינואר 25, 2007 at 3:40 pm

    למיטב ידיעתי, "פיליין" ביוונית זה אהבה.
    "סופוס" זה חוכמה.
    אפשר לקחת כל מושג ולהתחיל לפרקו לגורמים, כפי שאתה עושה, ואפשר לקחת את המושג בכללו ולהתייחס אליו לפי המשמעות המשתנה.
    אני סבורה שגישתך מחסירה מהמושג. כך למשל, האמנם ניתן להבחין בין אהבה לתשוקה? אולי הן שני ביטויים של אותו הדבר?
    באשר להבחנתך בין "סופיה" ל-"אפיסטמה" – אני תוהה, מכיוון שאפיסטמולוגיה, למיטב ידיעתי והבנתי, היא ענף של הפילוסופיה.
    כן, אני סבורה שהמושג "פילוסופיה" הוא ברור ובהיר: אהבת החכמה, והחכמה היא רבת פנים והיבטים ונוגעת בתחומים רבים.
    ואגב – לגבי "אגפה" – אם איני טועה, ביוונית זהו המושג "אהבה", ומשתמשים בו לציין אהבה בין בני אדם, ובעיקר בין גבר לאישה.

  • יוסי  On ינואר 27, 2007 at 1:28 am

    נינה,

    תודה על תשובתך.

    אני חושש שעוד לא הגעתי, ואולי לעולם לא אגיע לשלב שבו אייצר פילוסופיה מקורית משמעותית. בשלב זה אני מבקש ללמוד. דבר אחד שכבר למדתי הוא שבפילוסופיה רבות השאלות, וכל מושג טומן בחובו מוקש. ביחוד מתקשה אני למצוא מושגים בהירים וברורים מלבד אולי מושגים פשוטים מאוד (truism), מושגים מתמטיים, או מדעיים.

    לגבי אהבת החוכמה, הרי שגם אהבה וגם חוכמה הינם מושגים קשים ואינם ברורים ומובנים. והרי לא יתכן שמושג המורכב ממושגים שאינם ברורים יהיה בעצמו ברור. להגיד על מושג שהינו בהיר וברור משדר סופיות ואינו מותיר מקום רב להרהור או פתיחות מחשבתית. ונראה לי שלא לכך מכוון המאמר.

    הפילוסופיה של אפלטון ואריסטו חפשה את האמת בחוכמה. ריכוז של כל מיני סוגי חוכמה יווניים ניתן למצוא בכתובת: http://en.wikipedia.org/wiki/Intellectual_virtues
    חיפוש באינטרנט יראה שאין סוף לדיונים ולמשמעויות של המושגים פילוסופיה, אהבה וחוכמה, אשר משמעותם גם השתנתה במהלך ההיסטוריה. בנוסף קל לראות שביוונית ישנם מספר מושגים הנופלים בגדר חוכמה, ומספר מושגים הנופלים בגדר אהבה. כאמור, מצאתי במקורות כי פיליה וסופיה הם חלק מהאהבה וחלק מהחוכמה.

    לגבי פרוק לגורמים, הבנתי שכל פעם שנתקלים במכשול בפילוסופיה, הולכים צעד לאחור. הלא כן הדבר?

    בהזדמנות זאת אוסיף עוד שאלה:
    כתבת:
    "החכמה שביקשנו היא להבין מהם החיים והעולם: איך דברים קורים, למה הם קורים, ומה מקומנו בעולם."

    האם השאלות הללו מתקשרות לשאלות של קאנט (בקורת התבונה הטהורה B833):
    מה אני יכול לדעת?
    מה אני רשאי לעשות?
    למה אני רשאי לקוות?

    ושאלתו המסכמת: מה הוא האדם? (לוגיקה 29)

    לבסוף ברצוני להוסיף שאשמח לראות תגובות נוספות של דוד מרחב. התוכן היה מענין גם אם הסגנון נתפס כתוקפני. התוכן (ולא הסגנון) הוא מטרתנו באהבת החוכמה. הלא כן?

    בכבוד רב (בלי מרכאות)
    יוסי (סטודנט לפילוסופיה)

  • עופר  On אפריל 10, 2008 at 10:13 pm

    אני לא בטוח שפילוסופיה קלאסית היא ספורט ושעשוע בעולם עתיק שבו מדע ופיזיקה ותורת הנפש כולם היו קשורים לפילוסופיה. היום זה הפך לאיזה תחום במדור מדעי הרוח. בגלל זה יש שם יחסית מעט סטודנטים. מה שאני יכול לומר שבשבילי פילוסופיה זה לפעמים כאב ראש גדול ועיקום השכל הישר בשם איזו אמת כוללת כל(ומכאן חיבתי לאקזיסטנציאליזם) ולפעמים פילוסופיה זה פשוט הנסיון לקבל רפלקסיה על האופן שבו אני מתבונן בעולם ואיך אנשים למעשה מניעים את חייהם בגלל מחשבות. בגלל זה מבחינתי הבודהיזם הוא אולי הבשורה הפילוסופית הגדולה ביותר עבורי בכך שבאמצעותה אני עשוי לזהות כיצד המחשבה גורמת לי לחיות וכיצד אושר קשור לפילוסופיה. לצערי הפילוסופיה המודרנית מתגלה כפילוסופיה שהשגת אושר אינה חלק ממנה. להיפך. פעמים שהיא באה לבסס עוד יותר סבל (ומכאן סלידתי המאוחרת מאקזיסטנציאליזם)…

  • נינה  On אפריל 14, 2008 at 9:22 am

    אני מסכימה שהפילוסופיה ביוון היתה עניין רציני, ודרך חיים.
    אבל מתישהו זה באמת הפך לתחום של יודעי ח"ן, וחבל שכך.
    אני חושבת שפילוסופיה היא באמת מחשבה על החיים שלנו – על כל הכרוך בכך. ונכון שהפילוסופיה המודרנית לא עוסקת בחיים.
    זו, אגב, היתה הביקורת של אלבר קאמי על האכזיסטנציאליזם, והוא ביטא אותה בכמה מאמרים מעניינים, ביניהם אחד בשם – אם איני טועה: לא, אני לא אכזיסטנציאליסט.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: