פט-סאפיינס – פינת הגיג: על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול [3]

מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים     

איך שאתם מסבכים דברים פשוטים…

ראיתי שכתבו כאן על ידיעה ותודעה וכאלה, ושההבדל בינינו הוא שלכם יש תודעה עצמית, ובגללה אתם כל הזמן מבקרים ושופטים אחד את השני ואת עצמכם ואת העולם, וזה עושה לכם בלגנים. ואנ'לא מבין.
הרי כולנו התפתחנו מאותו עץ. וכל אחד מאיתנו קיבל מהטבע יכולות שמיוחדות רק לו. לנו למשל יש ראיית לילה מצויינת וגמישות, ולכלבים יש חוש ריח מפותח. תודעה עצמית היא בסך הכל מתנה שקיבלתם מהטבע. אתם לא יצרתם אותה. זה יכול היה להיות גם אחרת… למשל שאנחנו היינו מקבלים אותה ואתם הייתם מקבלים ראיית-לילה…
אז למה להפוך את המתנה הזו למתכון לאומללות? למה להשתמש בה כדי להפריד ביניכם לבין הטבע ולהתנהג כאילו שאתם לא חלק מהטבע? הגאווה הזות'י שלכם היא סתם אגו, ואגו זה המצאה שלכם. בטבע אין דבר כזה. 
אתם קודם כל מתביישים בגוף שלכם
. בסיפור שלכם שמספר איך נולדתם, הדבר הראשון שאתם עושים אחרי שנהייתם מודעים – זה בושה ומבוכה מהגוף. אדם וחווה שלכם מתביישים וממהרים לכסות את עצמם.
אני חושב שזה, כמו שאמר מונטיין שלכם, בגלל שאתם, שכל כך אוהבים לשלוט, לא יכולים לשלוט בגוף ובצרכים שלו, והוא גם אמר שאין לכם מה לעשות: גם מלכים ופילוסופים מחרבנים, וגם גבירות נעלות… גדול האיש הזה…

 ואני עוד חושב שזה גם בגלל שהגוף כל הזמן מזכיר לכם, שעם כל התודעה העצמית שלכם שאתם כל כך משוויצים בה, אתם עדיין חלק מהטבע. בשורה התחתונה, בסוף כל מכוני הכושר, הניתוחים הפלסטיים והמייק-אפים – הגוף שלכם הוא בדיוק כמו שלנו: בשר ודם שחוטף מחלות, מזדקן, ובסוף מת ונרקב באדמה. ואין לכם מה לעשות בעניין הזה.       
אני חושב שזה ממש מיותר לבזבז כל כך הרבה אנרגיה על דברים כאלה. טוב, אני לא אומר לכם לחזור וללכת ערומים. וחשוב לטפח את הגוף. גם אנחנו עושים את זה. אבל כל אחד והגוף שלו, ולא צריך להיכנס להיסטריה בשביל זה.
אני גם חושב שמי שמתבייש בגוף שלו מתבייש גם ממי שהוא. וזה מה שקורה לכם. יש לכם בראש תמונה שהאגו שלכם צייר לכם לפי כל מיני כללים לא רק איך הגוף צריך להיראות, אלא גם איך אתם צריכים להיות. ואז נהיית לכם מלחמה בתוך עצמכם. וואו. איזה בלגן. זה מה זה קשה לחיות ככה… בסוף בטח אתם יוצאים מבולבלים לגמרי ולא יודעים מי אתם. אולי, בשביל  לקבל את עצמכם, אתם צריכים לקבל שאתם חלק מהטבע, כמו כולנו. ואז הכל נהייה הרבה יותר פשוט, כי מבינים שיש דברים שהם מה שהם, ואין טעם לנסות להילחם ולשנות אותם. 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל  On אוקטובר 18, 2006 at 4:31 pm

    מחתולים אני מוכנה ללמוד כל דבר. וכל יום אני לומדת מהם לחיות אדם יותר טוב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: