פט-סאפיינס – פינת הגיג: על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול [6]

מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים

דיברו כאן על מילים, שפה, שיפוט, וכאלה דברים, ורציתי להגיד עוד משהו על זה.
המושגים מראים איך אתם מתייחסים לדברים. הם גם מן אופן של תירוץ להתנהג ככה ולא אחרת. דוגמה נורא בולטת היא הביטוי שלכם "נזר הבריאה", שזה אומר ששמתם לכם כתר בראש, והפכתם אותכם ליצורים העליונים ביותר שקיימים, וזה נותן לכם תירוצים להתנהג איתנו ועם הטבע איך שאתם רוצים. וכבר דיברתי על זה  כאן. אבל הרי אפשר להסתכל על זה הפוך, ואז אנחנו העליונים, כמו שמסופר באחד הסיפורים הדאואיסטים היפים שלכם. ליה דזה מספר שם על מר טיין מצ'י, שערך משתה רב משתתפים לכבוד אל הדרכים. הוא הגיש תקרובת עשירה, והודה לשמיים על שהם מצמיחים תבואה ומולידים דגים וציפורים כדי לספק את צרכי האנשים. ואז קם בן של אחד האורחים ואמר לו שהוא טועה: כל היצורים הם בני אותו מין. כל אחד אוכל את מה שהוא יכול, ואף אחד לא נולד בשביל לשמש מאכל לאחר. כי אם זה כך – אפשר גם לומר שאנשים נוצרו כדי שהיתושים יעקצו אותם וישתו את דמם, וכדי שנמרים וזאבים יטרפו אותם… [ליה דזה, על המקריות, ס' 30]
ז'תומרת, שזה רק עניין של איך מסתכלים על דברים. נכון?…
ככה גם בעניין השפה, שאתם משוויצים שרק אתם יודעים לדבר. אבל גם לנו יש שפה משלנו, כי גם אנחנו חושבים, כמו שכבר הסבירו פה. נכון שהיא אולי יותר פשוטה. אבל אנחנו מתקשרים בינינו יופי באמצעותה. חוץ מזה, גם התינוקת שלכם, עד שהדבר הזה בגרון יורד אצלם, גם הם לא "מדברים", אבל הרי אתם יודעים שהם כן מדברים, רק שבדרך שלהם, שדי דומה לשלנו: הם בוכים, מגרגרים, צוחקים; אם לא שמתם לב, אז בכי של תינוק נורא דומה לבכי של חתול…
ובכלל – יש פה משהו שלא כל כך ברור לי: אתם תמיד כאילו מצטערים שאנחנו לא מבינים את השפה שלכם ולא מדברים בשפה שלכם. אבל אם אתם כל-כך מפותחים וחכמים ועליונים – איך זה שאתם לא מבינים את השפה שלנו ולא יכולים לדבר בשפה שלנו??? שוב עניין של איך מסתכלים על דברים…
ככה גם המצאתם מושגים שונים לאותו דבר כדי לעשות אתכם שונים וכאילו מיוחדים מהטבע: אישה יולדת – חיה ממליטה; לכם יש תינוקות – לנו יש גורים; ובאנגלית יש אפילו הבחנה של חיים: מתייחסים לחיה כמו לחפץ דומם: "זה" – It …
ובטח שהשפה, כמו שהסבירו כאן, נהיית לפי איך שאתם מתנהגים בחיים. למשל – אתם אומרים שאתם "בעלים" של כלב, של חתול. וזה אומר שאתם מתייחסים אלינו כאל רכוש. וזה לא צריך להיות ככה. אנחנו חברים שלכם. כן. אבל למה להסתכל עלינו כעל רכוש? אני יודע שיש אצלכם כאלה שמתייחסים ככה גם לאנשים, יש לכם תעשיות של שפחות מין, ומוכרים איברים של אנשים וכאלה… זה נראה לכם ספיינסי? תרבותי? נעלה? אנ'לא חושב ככה. זה לא כתר יפה.
אולי העניין הזה של רכוש גם מסביר את המילה שלכם "פט" – "חיית מחמד". כן, בסדר, אני יודע – וזה ממש לא אשמתי שהמילה "פט" היא גם השם של הפינה שלי. ולא, זה ממש לא היה הרעיון שלי…
אני יודע שאתם משתמשים בה להבחנה בין בעל-חיים בגודל מסויים שהוא מבויית לבין פרא. אבל חשבתם מה זה אומר? מחמד זה צעצוע. וככה לפעמים אתם מתנהגים איתנו: כמו צעצועים, שאפשר לזרוק אותם כשהם מתבלים, או כשלא מתחשק יותר לשחק בהם. אבל אנחנו לא צעצועים שאפשר לזרוק. אנחנו בדיוק כמוכם: אוהבים, וכואבים, ונעלבים, ומקנאים, ונפגעים. ואם בחרתם לקחת אותנו שנהייה חלק מהמשפחה, אז יש לכם אחריות כלפינו, בדיוק כמו שאר האנשים במשפחה. אם אתם כל כך צריכים הגדרות, אז שיהיו פשוטים: מה רע ב"כלב בית", "חתול בית"?
אני אוהב איך שדהרמה החתול מסביר את זה: "הרבה דברים מבדילים בין חתולים לבני אדם. אחד מהם הוא שאנחנו חופשיים מחשיבה במושגים". אולי בגלל זה אנחנו רואים דברים באופן הרבה יותר פשוט ונקי ממכם, ומתנהגים ככה: נקי, פשוט, כמו שאנחנו. 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל ישראל  On נובמבר 13, 2006 at 9:20 am

    שני החתולים שלי הם לא הרכוש שלי, או הצעצועים שלי, הם פשוט ילדיי. והם כל כך חכמים, שהם מבינים את שפתי, ואני לא מבינה את שפתם. אז מי חכםנ יותר, הם או אנחנו<?

  • ענר באום  On נובמבר 18, 2006 at 5:51 pm

    נינה וחובבי החיות,
    בתור אדם שחי עם בעלי חיים מגיל 0 אני מודה
    שמעולם לא יצא לי לחשוב על החיים עם בעל החיים מהנקודות שהועלו כאן. הלוואי וכל אדם היה מיישם את התפישה הזו במערכת היחסים שלו ושל בע"ח איתו הוא חי.

    בלי קשר, לאחרונה אני עוקב אחר מערכת היחסים בין החתולה שלי לבין כלבה שחיה בבית. אני הייתי רוצה להאמין שכהחתולה מדברת והכלבה מגיבה הן מבינות זו את זו. מה דעתך?

  • נינה  On נובמבר 18, 2006 at 9:22 pm

    לדעתי בהחלט כן. יש תקשורת בין בעלי חיים ממינים שונים. כך גם אנחנו יכולים להבין את בעלי החיים שלצידנו. הבנה היא גם בשפת גוף, במבט בעיניים, בתחושה. והחושים הללו משותפים לכולנו כבעלי חיים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: