כמה תהיות על מערכת המשפט בעקבות פס"ד רמון

ראשית – שתי הבהרות: לא. אין כל קשר ביני לבין מר חיים רמון. ולא. אינני משפטנית, ואיני מצוייה בעניינים האלה. אני מעלה את הדברים כאן כהרהורים ותהיות של אדם מן הישוב. לא יותר מכך.

אני מודה שכל העניין הזה נשגב מבינתי: קצינה צעירה במסיבת פרידה, צילום שמראה אותה מחבקת היטב את השר ומתרפקת עליו, ונשיקה בחדר פתוח. איך מכאן הגיע בית המשפט לכוונה פלילית ולעבירה פלילית?
למה החיבוק הברור והתמוה הזה איננו בגדר מעשה מגונה? האם היא ביקשה את רשות השר לחבק אותו באופן הזה? שמעתי את דברי המתלוננת אתמול בראיון לערוץ 10. לא השתכנעתי. יש בסיפור הזה יותר מידי שאלות פתוחות ותמוהות. 
הנשיקה אינה ראוייה. אני סבורה שהגיע הזמן להפסיק עם הסח'בקיות הזו. אבל מכאן ועד להרשעה פלילית? מישהו כאן איבד פרופורציה, ושפך את התינוק עם המים.

אני יודעת שהרבה מההליך השיפוטי נשען על עדויות ומתן אמון בעדים. אבל נראה שמשהו כאן פגום מיסודו. אני סבורה שמן הראוי להישען בעיקר על נתונים ועובדות, ולצמצם למינימום את עניין ההתרשמות והאמון, תוך הבנה שמאחר ובסופו של דבר מדובר בפרשנות אישית – אין מקום לפסיקה חד-משמעית, להוציא מקרים קיצוניים. ומקרה רמון איננו כזה. להיפך.  
כוונות ומחשבות שייכות לתחום האישי. איש אינו יכול לדעת על מה חושב האחר, מה מתחולל בנפשו. להוציא אלוהים. "אלוהים יראה ליבם"; אלוהים הוא "בוחן כליות ולב". האמנם יש בני אדם שהם אלוהים? השופט כהן כותב בספרו "המשפט": "השופט הוא הריבון של אולמו". ואני תוהה: מתי הפך השופט לריבון עולם? לבוחן כליות ולב?
אני סבורה שכל אדם, ויהא זה הנעלה ביותר [ואנחנו הרי יודעים שלא קיימת חיה כזו…], במודע או שלא במודע, כאשר הוא מתבקש לשפוט כוונות, יוצק לתוך שיפוט מוחו ונפשו של האחר את עולמו שלו, את אמונותיו, את דעותיו – ואת תחושותיו.
לדוגמה – בית המשפט קובע בפסק הדין שנערה צעירה לא יכולה להימשך לגבר מבוגר. אבל אנחנו יודעים שהיו דברים מעולם. ולא מקרים בודדים. או – אחד מנימוקי השופטים הוא שרמון "המעיט וצמצם את מעשיו ואת אחריותו, ומנגד, הגזים והפריז באשר לחלקה של המתלוננת". והם קובעים שלא היה פלירטוט מצד המתלוננת.  ומה היה על רמון לעשות? לא להגן על עצמו? ולמה חיבוק כזה איננו יכול להיחשב כפלירטוט?  לטעמי זה יכול בהחלט להתפרש כפלירטוט. טובה תמונה אחת מאלף עדים.
אני סבורה ששיפוט שמודרך בבסיסו על-ידי אמונה והתרשמות מביא בהכרח לעיוות וסילוף עובדות כדי שאלו יתאימו ויתמכו בדעות ואמונות אישיות.

ייתכן וזה קרה כאן. "לנו השופטים אין אלא את צו מצפוננו והוא הוא לבד שמנחה אותנו", כותבים השופטים בפסק-הדין. איני מבינה כיצד קשור המצפון לחוק. מצפונה של אנטיגונה אומר לה לקבור את אחיה. בכך היא מפרה את החוק, משלמת בחייה, והחוק בסופו של דבר נשמר. החוק אמור להנחות שופטים, גם אם הוא מנוגד למצפון
אני תוהה מה קרה להפרדה הכל-כך קריטית לדמוקרטיה בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. בכל הכבוד, אין זה מקומה של הרשות השופטת לקבוע נורמות בהתאם למצפון של שופט זה או אחר. יש רשות מחוקקת נבחרת, והיא קובעת חוקים. שופטים הם עובדי ציבור, ודעתם בענייני נורמות אינה נעלה על דעת אחרים. אני סבורה שהאקטיביזם השיפוטי שראינו אותו הולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות חייב להגיע לסיומו. עלינו להגביל את העצמאות השיפוטית ואת החירות שנוטלת לעצמה מערכת המשפט בבואה לפרש את החוק, ויפה שעה אחת קודם. כי אחרת נמצא עצמנו עם רשות שופטת שהיא גם מחוקקת. 
  
תמוהה מאוד גם התייחסות בית המשפט לעניין התקשורת, העלמת האזנות הסתר, והאיום על הבחורה שאם לא תתלונן תוגש נגדה תביעת דיבה.
– אם בית המשפט מחליט לבקר את התקשורת, הכיצד אינו מבקר גם כמה גורמים בכירים ביותר בפרקליטות ובמערכת המשפט שאמרו את דעתם בפומבי לגבי המשפט בעודו נדון? האמנם זה אינו בגדר ניסיון להשפיע? 
– איני מבינה איך אפשר לייחס רשלנות ממשית ולא כוונת זדון להעלמת האזנות הסתר… זוהי היתממות מוזרה.
– איני מבינה איך יכול בית משפט לתרגם את האיום על הבחורה והלחץ שהופעל עליה להתלונן כ"אמירה קשה" גרידא…  האם איום אינו מעשה פלילי?   
לטעמי, רק בגלל שני אלה היה על בית המשפט לבטל את התיק. 

קשה לי להימנע מתחושה קשה. מישהו כתב באחד העיתונים שרמון נשפט לא על הנשיקה אלא על כך ששיקר, וניסה להעביר את האשמה לצד השני. זה מזכיר לי את "הזר" של קאמי: במהלך המשפט מסתבר שמרסו, יותר משהוא נשפט על הרצח, נשפט על יחסו לאמו בחייה ובמותה. מטילים עליו אשמה מוסרית במות אמו, שופטים אותו על ששלח אותה לבית-זקנים, שופטים את התנהגותו בעת ההלוויה [הוא לא רצה לראות את הגופה ולא הזיל אף דמעה] ולאחריה [הלך עם מארי לרחצה בים ולסרט], ובסופו של דבר, מרסו נידון למוות לא על כך שרצח אדם ללא כל סיבה – אלא על כך שלא בכה בהלוויית אמו ! …

ובהקשר הזה – היה משהו בלהט העצור ובנחרצות בטון הדיבור של התובעת כשהתראיינה לאחר מתן פסק-הדין שהפחיד אותי…
מאוד הייתי רוצה לראות להט ונחרצות כאלו מצד הרשות המבצעת – משטרה ופרקליטות – והרשות השופטת, כאשר מדובר בהגשת כתבי תביעה ושיפוט למשל לגבי רוצחים ועברייני תנו
ה שגורמים לרצח. משום מה במקרים אלו, שחמורים לעין ערוך יותר מנשיקה אקראית שנסיבותיה יכולות להתפרש באופנים שונים, אנחנו פוגשים בכל מיני עסקאות טיעון תמוהות ופסקי-דין שכלל אינם הולמים את וודאות וחומרת המעשה… איך לא נאבד את האמון במערכת אכיפת החוק והמשפט?

אני לא מבינה איך כל מיני פרסונות מנסות להפחיד את הציבור באמירות כמו "חייבים לתת גיבוי למערכת המשפט ולהביע בה אמון", "מערכת המשפט היא אושיות הדמוקרטיה" וכיו"ב. אלו אמירות נבובות. מותר ואפילו רצוי לבקר את המערכת המשפטית כאשר היא כושלת. אני סבורה שביקורת כזו דווקא שומרת על הדמוקרטיה.

תהייה אחרונה היא לגבי התגובות הלאקוניות שהתקבלו מהממשלה ומאישים בכירים בנוסח "אנחנו מכבדים את בית המשפט, אנחנו מכבדים את פסק הדין, יש לנו אמון מלא במערכת המשפט". מה הקשר בין לכבד פסק דין לבין אמינותו? האמנם בית משפט לא טועה?
אני סבורה שיש הבדל בין לכבד את החוק ולכבד פסק-דין לבין להאמין לבית המשפט. אישית, אני מכבדת את החוק, ומאחר ופסק-דין הוא חלק מהחוק, אני מכבדת את פסק-הדין במשפט רמון. אבל איבדתי את האמון במערכת המשפט שתפסוק דין צדק.

נותר לי רק לקוות שימונה שר משפטים שימשיך את הרפורמות שתכנן רמון במערכת המשפט.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלה  On פברואר 1, 2007 at 11:08 pm

    ציינת בסוף הפוסט, ואני מצטטת, "נותר לי רק לקוות שימונה שר משפטים שימשיך את הרפורמות שתכנן רמון במערכת המשפט".
    האם את יכולה לפרט? מהן הרפורמות שתיכנן מר רמון ומה תועלתן לנו כאזרחיות?

  • מגיבה  On פברואר 1, 2007 at 11:40 pm

    והעלת הרבה שאלות והרהורים מרתקים
    בגדול עושה רושם שרמון בין אם הוא אשם או לא
    הוא קורבן של מערכת המשפט שהוא היה
    אחראי עליה.
    קצת מפחיד…

    לאלה
    מה זה משנה במה הרפורמות יעזרו לנשים?
    זה כל מה שמעניין אותך בחיים?

  • NY  On פברואר 1, 2007 at 11:46 pm

    ראשית, "למה החיבוק הברור והתמוה הזה איננו בגדר מעשה מגונה?" – כי הוא נעשה בהסכמת שני הצדדים, ובכך אין ספק, הרי שניהם טוענים כך. מעבר לכך, לא כל חיבוק הוא בעל הקשר מיני. למשל, חיבוק בין אב לבת, או בין חברים שלא נפגשו זמן רב, או – כן כן – חיבוק לצורך תמונה (וכבר פורסם ניתוח יפה של התמונה ההיא, שהבהיר לכל מי שלא ראה זאת במו עיניו עד כמה החיבוק הוא א-מיני). נשיקה עם הלשון, לעומת זאת, היא אקט מיני ברור, וכשצד אחד אינו מסכים לה, היא מעשה מגונה. הייתי בטוח שזה ברור, אבל כנראה לא לך. אולי עכשיו.
    שנית, את כותבת, "מאוד הייתי רוצה לראות להט ונחרצות כאלו מצד הרשות המבצעת – משטרה ופרקליטות – והרשות השופטת, כאשר מדובר בהגשת כתבי תביעה ושיפוט למשל לגבי רוצחים ועברייני תנועה שגורמים לרצח" – גם אני, אבל זה לא קשור לטיעון בכלל. האם יש להקל בעונשו של גנב כי יש רוצחים בעולם? ברור שלא.
    רוב שאר התגובה שלך לוקה בבעיות דומות.

  • מגיבה  On פברואר 2, 2007 at 12:05 am

    אני אישית עוד לא קראתי באתר רשימות
    רמת תוכן מדהימה ורהוטה כזאת
    אבל כאמור כל אחד רואה אחרת…
    הצרה איתך שנדמה לך שכמו שאר הבבונים
    אם לא נשמיץ את רמון ונסקול אותו באבנים
    נואשם בבגידה חמורה ונוראה במולדת
    העלובה הזאת.

    יש לי חדשות בשבילך ובשביל כל הנודניקים
    שצורחים נגד רמון ומוכנים להרוג אותו
    קרא ותקרא טוב

    מרבית אזרחי ואזרחיות ישראל
    על פי כל מה שכתוב היום בעיתונים ובאינטרנט
    לא מאמינים למערכת המשפט ולסקילה המבוצעת בחיים רמון, ולא שהנשיקה שלו היתה בסדר

    אבל הפרופורציות.
    פרופורציות.
    הוא היה שר המשפטים למען השם
    למי הוא הפריע?
    למי.?

    מה הוא עשה?
    הוא אנס?
    הוא הבין שהיא מעוניינת ועשה מעשה של חרמן
    מהבסטה, כי הוא גבר עם חשקים
    אז מה?

    אף אחד במערכת המשפט לא מתאווה קצת?
    לא קרה שקצת מעדת בחיים יא צבוע?
    בגלל זה להרוג בן אדם?

    הוא לא אנס
    הוא לא הרג
    הוא נישק כי הבין שהיא מעוניינת

    היית רוצה שזה מה שיעשו לך אם היית מנשק
    ומבין שהיא מעוניינת?
    שיהרסו לך את החיים ?
    שייצא לך שם של עבריין מין כי נישקת?

    תגיד באיזה סרט אתה חי?

    מדינה מופרעת.
    אנשים רעים.

  • NY  On פברואר 2, 2007 at 12:35 am

    כתבת:
    "מרבית אזרחי ואזרחיות ישראל
    על פי כל מה שכתוב היום בעיתונים ובאינטרנט
    לא מאמינים למערכת המשפט ולסקילה המבוצעת בחיים רמון, ולא שהנשיקה שלו היתה בסדר"

    כלומר:
    א. את חושבת שמה שהרוב חושב הוא תמיד מה שצודק (להבדיל, נניח, ממה שחושבים המומחים, או מי שחקר את הנושא, וללא כל קשר למה באמת קרה)
    ב. את ממש *מאמינה* למה שכתוב בעיתונים ובאינטרנט (היי, בובה, יש לי איזה גשר שאני רוצה למכור לך!)

    תודה. מזמן לא צחקתי ככה.

  • יונתן  On פברואר 2, 2007 at 9:05 am

    תמיד אהבתי את כתיבתך המעניינת והפותחת מחשבות

    אני חושב שהעוול שנעשה לבחורה המסכנה הזאת ע"י הגורמים האינטרסנטים גדול הרבה הרבה יותר מאשר העוול שנעשה לה עם הנשיקה

    כל אותן ארגונים/אנשים שגאים ב"נצחון" שוכחים שבדרך לאותו "נצחון" דרכו פה על בן אדם ולא סתם דרכו אלא מקריאת כל פסק הדין ניתן לאמר שתפרו תיק לחיים רמון ולא ישכנעו אותי לעולם (ואני לא חבר שלו או מעריץ שלו) שחיים רמון הוא עבריין מין

    אולי מבחינה מוסרית/ציבורית/אישית טעה חיים רמון, אבל עבריין מין הוא לא ורק מספיק לשמוע את בילי מוסקונה לרמן ברדיו שאומרת על הבחורה- היא לא חשבה ולכן רצה ולהשוות לקטע שלה בווינט שבו היא כותבת שהקצינה אחראית וחכמה ומוכשרת על מנת להבין את גודל השבר ואת הפינה אליה הכניסו עצמם אותם ארגונים פמינסטים ששומטים את הקרקע מתחת לרגליהן

    במלחמה הזאת- מלחמת המינים- אין סיכוי שנתחיל ללכת עם טפסי הסכמה מרצון לכל פעולה ופעולה, אין סיכוי שנזדקק ליועץ משפטי כזה או אחר על מנת שיוכיח את כשרות נשיקתנו וחבל שמעלימים עין מהשפלתה של הבחורה ע"י הגורמים הללו

  • נינה  On פברואר 2, 2007 at 9:07 am

    ל-אלה
    למיטב ידיעתי רמון לא פירט אלו רפורמות הוא מתכנו. מה שהוא כן אמר הוא, שהוא מתכוון לא לקחת שום נורמה בהתנהלות המערכת המשפטית כמובנת מאליה – והוא התחיל בנורמה של מינוי שופטי העליון, ובראשם הנשיא. כזכור, עם כניסתו לתפקיד הוא אמר שהוא לא בטוח שבייניש תמונה לנשיאה, למרות שזה הנוהג.
    אני בהחלט חושבת שהגיע הזמן לעשות כמה רפורמות בהתנהלות המערכת המשפטית, ולהפסיק לפחד מהאיומים שנשלחים לעברינו כאילו נגיעה במערכת המשפטית היא פגיעה בדמוקרטיה. זוהי זעקת פחד של מערכת שהתרגלה לחשוב שהיא מעל לחוק. הגיע הזמן להזכיר לאנשי המערכת הזו שהם עובדי ציבור. לא יותר מכך.
    ל- NY
    אני מעולם לא התחבקתי כל לצורך צילום עם אנשים שאינם ממכרי וחברי.
    לטעמי בהקשר הזה של שני אנשים שלא היה ביניהם כל קשר קודם – זהו בהחלט חיבוק תמוה שיכול להתפרש כחיבוק מיני וכפלירטוט.
    ואפשר להבין את רמון שפירש זאת כפי שפירש.
    לגבי הלהט והנחרצות של התביעה וביהמ"ש – הטיעון שלך תמוה, וכנראה לא הבנת את כוונתי.
    הטענה שלי היא, שהייתי מצפה שישפטו רוצחים באותה חומרה בה שופטים גנבים שכלל לא בטוח שגנבו.

  • NY  On פברואר 2, 2007 at 11:08 am

    כתבת: "אני מעולם לא התחבקתי כל לצורך צילום עם אנשים שאינם ממכרי וחברי."
    גם אני לא, אבל זה לא משנה – זה נוהג מוכר שקיים בערך מאז שהמציאו את המצלמה. אנשים אוהבים להצטלם עם מפורסמים – כוכבי קולנוע, זמרים, וגם פוליטיקאים. והרבה פעמים, בצילומים הללו, יש חיבוק לצורך צילום. בהרבה מסעדות, למשל, תראי אוספי צילומים כאלה, של בעל המקום עם כל סלב שנכנס לשם אי פעם.זה שאת ואני לא נוהגים כך לא אומר שהנוהג לא קיים, וודאי שהוא לא לגיטימי. ורמון, שתמונתו ודאי מתנוססת במאות מסעדות שכאלה, ושודאי חיבק אלפי נשים שהצטלמו איתו כדי שתהיה להן תמונה עם כבוד השר להשוויץ בה (רעיון זר לך, וזר לי, אבל לא להן), היה צריך לדעת בדיוק איפה הגבול.

    לגבי הלהט והנחרצות וכו': הבנתי את הטענה שלך. הטענה שלי היא שהטענה שלך לא רלוונטית למקרה. כלומר, הלהט או חסרונו במקרים אחרים אינם מעלים ואינם מורידים כשבאים לבחון את הלהט כאן. הבחינה היחידה הרלוונטית היא זו האבסולוטית, לא הרלטיבית.

    ולסיכום אוסיף שכולי תקווה שתוכלי להמשיך לשבת בבטחה ולזלזל ב"נשיקה אקראית", כדבריך למעלה, ושלעולם לא תקלעי למצב בו מישהו יכפה עליך נשיקה אקראית שכזו.

  • מגיבה  On פברואר 2, 2007 at 11:49 am

    הדעה שלך אם לא שמת לב מאוד נחרצת , מאוד קובעת
    ומאוד שתלטנית, יפה יהיה אם תוריד מעצמך את הנימה והסגנון משום שהם לכשעצמם מלמדים עליך כעל אדם שתלטן שמוכרחים לקבל את הקביעות שלו
    והוא מוכן להלחם עד זוב דם על כל מילה שיוצאת לו מהמקלדת, ויותר מזה, מהפה.

    יש אנשים עם דעות שונות, וויכוח הוא לגיטימי בתנאי שאתה לא בא ללגלג על איש, ולא חושב שדבריך חצובים בסלע, אלא אתה אומר אותם
    מבלי לצטט איש, ומבלי לחשוב שרק מה שאתה אומר זה הכי נכון בעולם.

    אם יצאנו מנקודת מוצא חשובה מאוד זו
    אוכל לומר לך את הדבר הבא:

    יש עונש ויש עונש, ויש מקרה ויש מקרה
    המקרה הזה מלמד שצריך פרופורציות
    ובית המשפט על שופטיו ושופטותיו לא
    פסקו על פי פרופורציה נכונה.

    אתה יכול לחשוב שכן, יש רבים שחושבים שלא
    מה תעשה להם?
    תצלוב אותם בכיכר העיר?

    מר רמון על פי כל הגיון לא עשה שום מעשה שבעטיו
    צריך להעיף אותו מהפוליטיקה הישראלית ולקבוע
    שהוא פושע מין מסוכן.

    מכיוון שהוחלט שהוא פושע מין, ההחלטה שגויה
    והמצב ישתנה לאחר שיערער בבית המשפט
    שישבו שם שופטים אחרים, ותתקבל שם החלטה אחרת

    העונש של רמון הוא בלי פרופורציה למה שעשה
    והוא נענש מעל ומעבר בגלל מעמדו הציבורי.

    לאנס הכי ג רוע שמורה זכות ההגנה
    רמון חיים איננו אנס והוא דמות חיובית
    ששינתה לא מעט עניינים פוליטיים ומדיניים בישראל.

    אני מאחלת לך שאתה לא תגיע למצב כזה
    שבו אשה שמצאה חן בעיניך ופלירטטה איתך
    בבואך לנשק אותה, כי כך הבנת ממנה זאת
    ולא היא לא ניסחה את רצונה מראש בכתב,
    שהיא לא תגיש נגדך תלונה על נשיקה כפויה
    .כי אתה תכנס לכלא להמון שנים

    חוק הוא חוק והראשונים לשמוח לאיד
    הם גם אלה שברוב המקרים אוכלים אותה ובגדול.

  • נינה  On פברואר 2, 2007 at 12:07 pm

    NY
    יש בינינו כנראה קצר.
    ברור שאנשים אוהבים להצטלם עם מפורסמים. אבל על-פי-רוב כשעושים זאת, עומדים אחד ליד השני, ולא מחבקים כך את המפורסם ומתרפקים עליו באופן אינטימי כזה. וכן. ההתרשמות שלי היא של חיבוק אינטימי. ובוא לא נשכח שהמתלוננת לא שללה שאמרה "אני לא יכולה לעמוד בפניך".
    אז שוב – אתה יכול לומר שזו אמירה שאומרים לכל המפורסמים – ואני חולקת על כך.
    ולא, אני לא מזלזלת בנשיקה האקראית הזו. זה בהחלט לא היה במקום, אבל ניתן להבין איך רמון פירש את התנהגותה. ועובדה שברגע שהיא דחתה אותו, הוא לא המשיך לכפות עצמו עליה בכוח. ולא, לא נראה לי שאקלע למצב הזה, מהטעם הפשוט שאיני נוהגת לפלרטט כך עם אנשים.
    לו לא קדמו לנשיקה הצחוקים וחילופי הדברים ביניהם ו"אתה בא איתי לדרום אמריקה" והחיבוק בצילום, ורמון היה פתאום מתנפל עליה ומנשקה בכוח – זו היתה סיטואציה שונה לגמרי. והיא בהחלט עבירה פלילית.
    אבל לא כך היו פני הדברים במקרה הזה.

  • NY  On פברואר 2, 2007 at 12:10 pm

    כשתואילי לענות לגופו של עניין, להבדיל מגופו של טוען (אד-הומינם – לא שנראה לי שאת יודעת מה זה), וכשתביאי נימוקים ממשיים מדוע הטענות שלי לא נכונות (להבדיל מנהי וילל על הסגנון שלי), אשמח לנהל איתך דיון. עד אז, תהני לך.

    ובהערת אגב אוסיף שאיני מאחל לך שתגיעי למצב בו גבר כלשהו תוחב את לשונו אל תוך פיך ללא הסכמתך. לעולם.

  • יעל ישראל  On פברואר 2, 2007 at 12:21 pm

    וגם אני חשבתי לי, מדוע לחבק ככה גבר, ממש להתרפק עליו, זה מותר. אני לא הייתי עושה את זה בחיים. מה, זה לא הטרדה? ואם הוא לא היה רוצה שהיא תיגע בו ככה? בואו נאמר שזה היה גבר אחר, אחד שלא אוהב שנוגעים בו, אולי הומו שנרתע ממגע אישה, והוא היה מרגיש שהיא פולשת למרחב הפרטי שלו. מדוע לו לא היה זכות להתלונן? כי הוא גבר והיא אישה מסכנה ודפוקה?

  • NY  On פברואר 2, 2007 at 12:30 pm

    ברור שאת ואני מפרשים את ההתרחשות באופן שונה. ובדיוק למען הפרשנות הזו, ולמען הספק הזה, קיים בית המשפט. שלושה שופטים קבעו פה אחד, על פי כל אמות המידה של החוק במדינת ישראל, ועל פי תחקיר שנמשך שבעה חודשים, שרמון אשם. פסק הדין מפורט מאד ולוקח בחשבון את כל מה שידוע על הפרשה. לדעתי מדובר בפסק דין חשוב, ואני חושב שהגיע הזמן שיתייחסו לעברות שכאלה בחומרה הראויה.
    באשר לחיבוקים עם מפורסמים: אני לא מסכים – ברבות מהתמונות הללו יש התרפקויות ברורות, בייחוד כשאחד המצולמים צעיר בהרבה מהאחר. וגם כשבאים לשקול אמירות כמו "אני לא יכולה לעמוד בפניך", צריך להתחשב בגורמים כמו טון דיבור. סביר להניח שהבחורה אמרה את הדברים בבדיחות הדעת.
    ואם רמון כה תמים, מדוע הוא נישק אותה כל כך מהר עד שהיא לא הספיקה להגיב ולצעוד אחורה? הרי הוא היה יכול להתקרב אליה לאט, לתת לה זמן לסגת אם היא לא מעוניינת. אבל לא – הוא זינק וביצע את זממו, ולפני שהבחורה הבינה מי ומה, כבר היתה לשונו בפיה. לא תוכלי לשכנע אותי שזו התנהגות של אדם תמים.

  • מגיבה  On פברואר 2, 2007 at 12:50 pm

    הסגנון שלך מעיד על אדם גס רוח ויהיר
    שמרשה לעצמו גם לנשק בכוח בדיוק כמו
    שהוא מרשה לעצמו לתקוע ולצפצף ולהתנשא מעל נשים
    ואני במקרה זה אשה.

    לא הייתי רוצה להקלע לסיטואציה כל שהיא עם טיפוס יהיר כמוך, משום שאתה היית מנשק
    ואז טוען שאני רציתי את זה.

    אין לי ספק בכלל, מבלי לדעת מי אתה
    שאתה שייך לטיפוסים גרועים בהרבה מחיים רמון
    משום שאתה כל כך מצטדק, וכל כך נגד רמון
    שאפשר בהחלט לחשוב שיש לך עניין אישי
    ושמחה לאיד בפגיעה אישית בו.

    והכל הכל תחת כיסוי תחת בסגנון נפוח יהיר
    ומלא קתרסיס בבואך להגן על צעירה שרואים לה את כל החזה הצעיר שלה בעיתונות של סוף שבוע
    שלא בחלה בחיבוק הדוב, ואפשר אף לחשוב
    ויותר מזה לנסות להוכיח שמישהו שלח אותה
    בכדי לקפד ראשו של שר המשפטים.

    גברים כמוך הם הכי מסוכנים שיש.
    אל תאחל לי נשיקה בכוח, לא תודה
    ואתה עצמך –
    אל תעז לנשק אף אחת
    גם לא בכוח
    ומסופקני אם מישהי תרצה להתנשק איתך בכלל.

  • נינה  On פברואר 2, 2007 at 12:50 pm

    NY
    אנא קרא שוב את תחילת דברי.
    כאן בדיוק טמונה הבעייה: לדעתי אמות המידה של החוק מותירות פתח רחב מידי להתרשמות אישית.
    ובאשר לתחקיר – אנחנו יודעים, ובית המשפט אף התייחס לכך בפסק הדין, שלא כל החומר היה בפני הפרקליטות שעה שהחליטה להגיש כתב אישום, ולא ברור אם החלטה כזו אכן היתה מתקבלת לו ידעו את עניין האזנות הסתר ואת האיום והלחץ שהופעלו על הבחורה להתלונן.
    ואיני בטוחה שהשופטים הצליחו כאן להפריד בין החוק לבין דעותיהם האישיות ומצפונם, כפי שהם עצמם מציינים זאת, והעובדה שהממונה עליהם, נשיאת ביהמ"ש העליון, אמרה את דעתה בעוד המשפט מתנהל. התחושה האישית שלי במקרה הזה היא מאוד קשה.
    ואגב – יש הבדל עצום לדעתי בין חוסר-תמימות, ואיני חושבת שרמון תמים, לבין כוונה פלילית.

  • נינה  On פברואר 2, 2007 at 1:00 pm

    בואו נסכים שאנחנו מביעים את דעתנו, עם או בלי נימוקים, ושאנחנו יכולים גם לא להסכים לדעות של אחרים, אבל בלי כעס. תודה

  • דואגת, מבוהלת, חרדה.  On פברואר 2, 2007 at 1:55 pm

    זה חטאו האמיתי . ואז חברו כולם, המשטרה,היועץ המשפטי ושלושת השופטים פה אחד כדי לקבור אותו ואת הקריירה שלו. כך יעשה לאיש שלא מקבל את מרותה של האליטה המשפטית הסגורה, התומכת באנשיה, בדיוק כמו הנאמנות בקבוצות המאפיה.
    מה שעשה רמון היה דוחה, למרות שמהחיבוק המתמרח הוא יכול היה בהחלט להבין שהיא מזמינה משהו דומה. הוא היה צריך לעמוד בפתוי. הוא טעה כשלא התנצל מייד אלא נהג כמאצ'ו מצוי.
    מכאן ועד העמדה לדין והרשעה הדרך היא אינסופית כמעט.
    משפט רמון הוא כתם למערכת המשפט הישראלית, הוא מבהיל כי הוא באמת מזכיר שיטות של מאפיה. אחרי נאנסת באלימות לא היתה המשטרה שולחת חוקרים לחו"ל, אבל אם צריך למנות את בייניש, יקירת המערכת, אז זה אפשרי.
    ובוז למאיר שטרית, ממלא מקום שר המשפטים שמיהר למנות אותה, וקיבל את עונשו. הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת. ליבני, שרת חוץ במשרה מלאה, קיבלה את תפקידו.
    זה מבהיל. זה מדכא. זה נורא. חייב להגיע שינוי, אבל מנין?

  • נינה  On פברואר 2, 2007 at 2:26 pm

    כפי שכתבתי בסוף – נקווה שימונה שר משפטים שימשיך את הרפורמות שתכנן רמון, וישים קץ להתנהלות המערכת המשפטית כפי שהיא כיום. ונראה שגם הכנסת, שהיא הגוף המחוקק, צריכה להתגייס לכך, ולהגדיר את גבולות העצמאות השיפוטית של מערכת המשפט.

  • מגיבה  On פברואר 2, 2007 at 2:57 pm

    אמרת את האמת, שכל כך חבל שהיא
    טואטאה בפראות איומה מתחת לשטיח.
    על ידי העיתונות במיוחד.
    מסכימה איתך עם כל מילה ומילה
    מי ששפט את רמון זוהי מאפיה
    אני אהמר ואומר הרבה יותר:
    מה שעשו לרמון לא יעשו מי יודע מה לקצב
    וכששולמית אלוני צעקה שאסור לחבר פרשה קטנה
    זו ליד פרשת קצב, היא בהחלט קראה את מה שהולך לקרות וזה בדיוק מה שיקרה:
    פרשת קצב תעלם בקול ענות חלושה
    ומי ששילם את המחיר זה חיים רמון שלא עשה
    כלום.
    וזה מה שעצוב ונורא במדינה העלובה הזאת.

  • NK  On פברואר 5, 2007 at 11:47 pm

    לא הפתיעו אותי כל אותם גברים שלא מבינים על מה כל המהומה – כולה נשיקה (אמנם צרפתית) לבחורה שמרחה את שדיה על השר
    אבל מדהימות אותי אותן בחורות שאינו מזועזעות מכך שגבר מרשה לעצמו לדחוף את לשונו בין שפתיה של בחורה, כאילו שזה לא נורא
    בעיני, גבר בן 50, זה אונס. לא היה עולה על דעתי שזו נשיקה תמימה. זו חדירה גסה אם אינה מתבצעת מתוך אינטימיות דו צדדית
    וכשהגבר הוא "שר משפטים" במדינת חוק – הוא צריך לתת דוגמא ולכן גם צריך להיענש בהתאם – מאסר קצר לא יזיק לפוליטקאי המלוקק הזה, תפארת הפוליטיקה הישראלית

  • אסנת  On פברואר 6, 2007 at 1:01 pm

    תשלח בשר הנכבד מבט מלא תיעוב ותנגב את שפתיה בגועל. זה נראה לי עונש הרבה יותר קשה ובעיקר יותר מכובד ונכון עבורה כי היא היוזמת שלו. היא לא נזקקת ל"הגנת החוק" על מנת להגיב על נשיקה שיש לה חלק גדול בהתרחשותה.
    נשים אינן קטינות ואינן אוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים שזקוקה להגנת החוק. פמיניזם במיטבו אומר שאת תחליטי איך להגיב כשמישהו דוחף לך את הלשון לתוך הפה ולא שאנשים בעלי אינטרסים ישכנעו אותך שבוצע בך "מעשה נורא " למרות שלך עצמך יש חלק לא קטן בו. האחריות היא גם עליה.
    ובכלל, לנשים ולגברים יש זכות לחשוב מחוץ DO למגדר שלהם.

  • אסנת  On פברואר 6, 2007 at 3:20 pm

    נחזיק אצבעות לפרופ' פרידמן. נינה, אולי חזוננו יתגשם…

  • נינה  On פברואר 8, 2007 at 7:20 pm

    אני מקווה מאוד, בעיקר לאור השתלחותו המפחידה של חשין בשר המשפטים הנכנס.
    לגדוע את ידיו???
    זו עוד סיבה למהר ולעשות שם סדר.
    אם הכל שפיט – גם מערכת המשפט.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: