על המתמטיקה של האושר

קצת באיחור – בהמשך לפוסט " על כסף ואושר, ומדע האושר" ו"משהו לחשוב עליו: העשרה" – כמה מחשבות על המתמטיקה של האושר ותוצאותיה.

היחס שלנו למתמטיקה הוא אמביוולנטי.
לא כולנו אוהבים מתמטיקה, בלשון המעטה… חלק ניכר מאיתנו די סבל ממנה בבית הספר, ויש כאלו שעדיין נושאים עימם את צלקות אותה מלחמה אבודה שתוצאותיה היו ידועות מראש…
אבל – מאוד היינו רוצים שחיינו יהיו מתמטיים: נוסחה להצלחה, נוסחה לזוגיות, נוסחה לגידול ילדים – נוסחה לאושר.
הוודאות שהמתמטיקה מספקת יש בה קסם, ללא ספק. וככל שהמשוואה פשוטה יותר – הקסם גובר. מה יותר נפלא מ- 1+1=2 ?
כך אנחנו מוצאים היום מדע אושר, מדדי אושר, נוסחאות לאושר, כלכלני אושר – כולם מחפשים אחר הנוסחה המנצחת שתביא אושר.

אחת הנוסחאות הנפוצות היא: מציאות חלקי ציפיות = אושר.
כלומר – ככל שהמציאות קרובה יותר לציפיות שלנו; ככל שהצלחנו לממש ציפיות – אנחנו יותר מאושרים.
הנוסחה הזו איננה חדשה. היא ואריאציה על הנוסחה של וויליאם ג'יימס לגבי הערכה עצמית, שאומרת:
הצלחה חלקי ציפיות = הערכה עצמית.
וזו עצמה מתבססת על אדם סמית, שאמר שאנחנו רוצים עושר ועוצמה לא כדי לספק צרכים בסיסיים, אלא כדי לזכות בכבוד והערכה.
הנוסחה הזו מכונה "מדד קפיטליסטי" להצלחה: הוא מודד רווחה אישית על-פי הצלחה חומרית. אלא שזהו מדד חיצוני. אז נכון שבלי דחף לשיפור חומרי היינו עדיין חוטבים עצים ושואבים מים… אבל שיפור חומרי לא שקול לרדיפה אחר חומרנות. השיכנוע הקפיטליסטי הוא לצריכה של דברים שהצורך והרצון בהם לא פעם רק מדומיין, לא אמיתי.

יש כמה בעיות משולבות בנוסחה הזו: הציפיות ומקורן, הגדרת הצלחה, והגדרת אושר.
הרבה מהציפיות שלנו נעוצות לא בנו, במי שאנחנו ומה אנחנו היינו רוצים, אלא במימוש נורמות חברתיות לשם קבלת גמול חיובי מהסביבה. בחברה בה ההצלחה נמדדת בחומר, הגמול החיובי הוא הערכה במונחי סטטוס ויוקרה חומריים, קרי: כסף. הדרישה הנורמטיבית להישגיות ומצויינות היא הביטוי לכך. 
הבעייה היא, כמובן, שלרוב מתקיים פער בין המציאות הנתונה לנו, ושאיננה בשליטתנו, לבין הרצונות והציפיות שלנו, שהם תוכן פרטי של התודעה שלנו, ואין בהן כל חיוב לגבי העולם.
לא רק זאת, להישגיות ומצויינות לא יכולים להיות קריטריונים מוחלטים. כל אדם והיכולות שלו.
כך, ה"פיתרון" שמציעים לנו הוא: או להנמיך ציפיות ולהתאים אותן למציאות, או להיכנס למלחמה על ההצלחה. אלא שאף אחת מהחלופות הללו איננה פיתרון של ממש.
מחד, אם אנחנו מנמיכים ציפיות – קבענו מניה וביה שאנחנו כישלון.
מאידך, כפי שחקר האושר מראה, אנחנו לא יכולים לנבא איך נרגיש כאשר נשיג מטרות ונממש ציפיות – ומסתבר שגם אז לא נהייה מאושרים.

הנגזרת הברורה של ההתנהלות הזו היא לחץ שגורם לשחיקה. התחושות הן של ריקנות, עייפות סוחטת, Burnout, ואלו היפוכם של אושר.
שחיקה היא תוצאה של כמה גורמים. המרכזיים, לדעתי, הם פער בין ציפיות לתגמול, ויחס לקוי בין מאמץ להתאוששות, כאשר "התאוששות = זמן פנוי".
כאשר אנחנו לא מקבלים גמול שתואם את הציפיות שלנו, אנחנו מאוכזבים, מתוסכלים, והתחושה היא שאנחנו עובדים קשה "בשביל כלום". אלא ששחיקה לא נובעת בהכרח מעבודה מאומצת מידי. מחקרים הראו שאנשים שחוקים פחות כאשר הם תלויים פחות בעבודה כמדד להגשמה עצמית.
באשר להתאוששות ממאמץ – הבעייה היא שאין לנו זמן פנוי רציף. עבורינו "יעילות = לעבוד כמה שיותר", והזמן הפך לזמינות מופרזת. דוגמה בולטת היא הטלפון הנייד שפתוח כל הזמן… אנחנו מנסים למצוא טיפות של זמן פנוי בין לבין. וזה לא תורם כלום ליכולת להתאושש ממאמץ. 
כל הדינמיקה הזו מבוססת על משוואת האושר ועל הדפוס של תלות בנורמות ובמשוב חיובי. ואין דבר מנוגד יותר לאושר מאשר הדינמיקה הזו.

לעומת זאת – ישנו מדד אחר לאושר: "מדד הכוכב השמח" של קרן הכלכלה החדשה וידידי כדור הארץ.
המדד מסתמך על שלושה גורמים: תוחלת חיים, רמת הרווחה, והנזק הסביבתי שגורמת המדינה. הדבר מכונה "טביעת רגל סביבתית".
כאן הנוסחה היא: תוחלת חיים + שביעות רצון חלקי נזק אקולוגי = אושר
זוהי נוסחה מעט מתוחכמת, אבל המסר שלה ברור:
כאשר הנזק האקולוגי קטן או לא קיים, פירוש הדבר שהמשוואה "אושר = ידע = כוח = שליטה" לא מתקיימת.
וכאשר משוואת האושר הזו לא מתקיימת – אנחנו פתוחים לחוות אושר.
החברות שעונות על מדד זה באופן מובהק הן – כמה לא מפתיע – חברות קטנות, שנעוצות במסורות עתיקות של קשר הדוק בין האדם לטבע, ושאינן מונעות על-ידי המרדף אחר החומר: צרכנות, רכוש, כסף וכד'.
המדד הזה הוא "מדד רווחה".

מדד רווחה לא עוסק בהצלחה חומרית, אלא בתשתית שמספקת לחברה את הצרכים ההישרדותיים הבסיסיים.
כאן התפיסה היא שברגע שצרכי הקיום הבסיסיים מסופקים ואנחנו לא צריכים לדאוג להם – אנחנו יכולים להיות נינוחים, שלווים, וליהנות ממה שההווה מציע לנו.
מדד רווחה עוסק פחות באכסיומות – "מה יעשה אותי מאושר", ויותר בלכידת מצב אנושי קונקרטי ובירור מהם הגורמים האישיים והסביבתיים שמביאים לאושר.
התפיסה הזו מעניינת, משום שהיא מפרידה למעשה בין הקיום ההישרדותי לבין שאר החיים. היא אומרת: ברגע שאתה לא צריך לדאוג לקיום שלך – אתה פנוי לחיות את חייך בשלווה. אנחנו במערב, לעומת זאת, הופכים את החיים כולם למלחמת הישרדות.

ולא. זה לא סוף עידן הקריירה, כמו שכמה מדריכים לחיים שצצים כל הזמן על המדפים טוענים. ולא, לא אבד הכלח על דברים כמו פרנסה, משרה יציבה והתקדמות מקצועית. זה לא או-או. אבל לקחת דברים בפרופורציה.
חקרו שתי קבוצות פרופסורים באוניברסיטאות בארה"ב ובמקסיקו, וגילו שהאמריקאים כמובן יותר לחוצים ושחוקים מעמיתיהם המקסיקנים. וההסבר פשוט: פרופסור במקסיקו הולך בצהריים הביתה לאכול עם המשפחה ולנוח, וזה בכלל לא נתון לדיון.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On נובמבר 28, 2007 at 10:20 am

    אני מסכימה עם רוב מה שכתבת – אבל קחי לדוגמה פועל ופועלת שעובדים קשה ביום יום כדי לקיים משפחה וילדים, ואין להם ברירה אחרת, ואינם יכולים 'לבלות את הצהריים עם משפחתם' – האם האושר לא יגיע עבורם?
    האם את מדברת למעשה על שינוי חברתי כולל, או על תפיסה של הפרט?

  • נינה  On נובמבר 28, 2007 at 4:00 pm

    אנשים קשי-יום אינם חלק מההתנהלות הזו. עבורם עבודה היא צורך הישרדותי, לא קריירה שאפתנית.
    אני סבורה שבהרבה מקרים הם יותר מאושרים, מכיוון שהאושר עבורם הוא ביומיום: בריאות, אוכל על השולחן, ילדים. הוא לא נעוץ באיזו אידיאה של הישגיות ומצויינות כדרך למימוש עצמי.
    באשר לשאלה אם מדובר על שינוי חברתי או תפיסה של הפרט – לדעתי שינוי יכול לבוא רק מהפרט, כי בסך הכל הפרטים הם אלו שמרכיבים חברה.

  • מאי  On נובמבר 29, 2007 at 12:55 pm

    האם היינו פחות מאושרים כשהיינו חוטבי עצים ושואבי מים?

  • מיכל  On נובמבר 29, 2007 at 4:31 pm

    אולי זו פשוט שאלה של מורכבות.

    כי הרי שוב, אפשר לומר שהאדם יכול להיות מאושר יותר לו לא היה צריך גם 'לחטוב עצים'…

    אולי עם ההתפתחות, הקידמה והציויליזציה, עולות דרישות 'גבוהות' יותר (במובן המאסלואי של המילה), ונדרשת למידה כדי להסתגל אליהן.

    אנשים קשי יום עסוקים אולי פחות בסוגיות של אושר, מיצוי עצמי והישגיות. זה מותרות עבור אנשים רבים. אין זה אומר שהעיסוק בסוגיות של מצוינות וכו' גורר חוסר אושר, אולי רק שנדרשת יכולת לעסוק בזה במינון הנכון. ממש כפי שיש לדעת לעבוד במינון הנכון.

  • נינה  On נובמבר 29, 2007 at 6:18 pm

    העניין הוא, שלדעתי סוגיית האושר כשלעצמה היא מלאכותית.
    כמו שכתבתי כבר, ישנם שבטים באמאזונס, למשל, שאין להם מושג של "אושר", פשוט כי לא קם כל צורך ליצור מושג כזה. ובכל זאת נראה שהם מאושרים.
    וכן, הם הולכים כל יום לנהר לשאוב מים, הם חוטבים עצים, הם צדים.
    אז לשאלתך, מאי – נראה לי שדווקא היינו יותר מאושרים.
    מיכל, הדרישות המאסלואיות הן הבעייה. כי טבלת מאסלו הופכת הכל לצורך הישרדותי, בעוד שבפועל רק שני השלבים התחתונים בסולם הם אכן כך.
    באופן הזה, גם האושר הופך לצורך הישרדותי – וזו בדיוק הבעייה שלנו, ומשוואת האושר שאני מציגה במאמרים נשענת בדיוק על זה: אושר = יש = ביטחון [הישרדותי קודם כל] = ידיעה = כוח ושליטה.
    אלא שאושר לא יכול להיות צורך הישרדותי.
    אושר הוא לא מותרות. והוא יכול להיות במגוון צורות ואופנים. הוא רק לא צריך להיות מטרה.
    ברגע שהוא מפסיק להיות מטרה, ולא משנה באיזה רובד חברתי אנחנו מדברים – הוא בר השגה.

  • מיכל  On נובמבר 30, 2007 at 1:02 am

    כשהוא מפסיק להיות מטרה, הוא לא בר השגה. הוא פשוט קיים. או לא.
    הוא כבר לא פונקציה.

    אני בכלל חושבת שכל אחד צריך לברוא לו את ה'אושר' שלו. אני מסכימה שהמושג אושר כמטרה אולי באמת מיותר. ואז הוא גם לא צריך להיות בר השגה, כי זה הופך אותו חזרה למטרה, להישג. עדיף לשים אותו קצת בצד, שלא ירגיש חשוב מידי 🙂 (שאנחנו לא נעשה אותו לחשוב מידי).
    כמו כאן:
    http://www.notes.co.il/michal/37419.asp
    (למרות שקצת סוריאליסטי)

    עכשיו למשל, האושר שלי יהיה ללכת לישון 🙂
    ליל מנוחה.

  • נינה  On נובמבר 30, 2007 at 9:43 am

    מסכימה.
    ומאוד אהבתי את הפוסט ההוא שלך על האושר. ודווקא היותו מעט סוריאליסטי כדברייך מאוד מתאים לו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: