ימין ושמאל – רק חול וחול


בימים אלה, הפינג-פונג בין ימין לשמאל במיטבו: הרבה התכתשויות מילוליות, וניסיונות מלאי-פאתוס להצדיק עמדות כאלה ואחרות – אבל אם ניקח צעד אחורה ונתבונן בזה, נראה שבמהות הכל זהה: כל צד קורא בלהט ובאמונה שלמה ועמוקה "להסתכל על המצב כפי שהוא", ו"להבין איך הדברים הם באמת", ו"להפעיל את ההיגיון" – –

אבל: "כפי שהוא", "באמת", "היגיון" – למושגים הללו אין כל ממש כאשר הם נובעים מאידיאולוגיה.
כאשר ניגשים לבחינת מצב על-פי אידיאולוגיה כלשהי – כמה שלא נשתדל, הנטייה היא להתעלם מנתונים שלא מתאימים לאידיאה.
כי אידיאה זה משהו מקובע, סטטי, ומוחלט. ואילו החיים הם דינמיים, זורמים, משתנים, יחסיים, ואין בהם אמת אחת מוחלטת. החיים חזקים מכל אידיאה ומכל אידיאולוגיה.


לומר "אני שמאלני / ימני" פירושו לאמץ זהות מסויימת, כלומר – לזהות עצמנו עם אידיאה. במילים אחרות: האידיאה מגדירה אותנו. אנחנו הופכים אותה לכרטיס הזהות שלנו.
אבל ברגע שהגדרנו עצמנו באמצעות אידיאה – קיבענו וסגרנו את התודעה שלנו על תמונה מסויימת, ואז הפסקנו לחשוב, ועברנו להפרחת סיסמאות ומנטרות. מנטרות לא מובילות לשום מקום. החיים חזקים מכל מנטרה.

ימין? שמאל? זו רק זריית חול בעיניים. החיים חזקים מהימין ומהשמאל.


מה היה קורה לו לא היינו חיים לפי כותרות וסיווגים והגדרות? לו לא היינו נתלים ברעיונות של אחרים? בהגדרות כוללניות?
נראה לי שאז, במקום ישר לירות את הסיסמאות והמנטרות הרגילות של האידיאות – היינו מתחילים לחשוב. וכשמתחילים לחשוב עניינית, עם חשיבה פתוחה, משוחררת מאידיאות, התמונה כבר לא כל כך מוחלטת וחד-משמעית…. פתאום אין רק שחור-לבן ; פתאום מושגים כמו צדק, שלום צודק, הומניטריות והומניזם מתחילים להיות יחסיים… לקבל גוונים…

נכון, זה מצריך מאמץ, לחשוב לבד. כי כבר אין תשובות מוכנות מראש שנשלפות בלי קשר לרלבנטיות שלהן… אבל זה בסדר. מתאמצים, מהססים, לא בטוחים, תוהים – אבל לפחות זו התהייה שלנו, ההתלבטות שלנו. וגם התשובה שלנו.
ואני סבורה שאז נגלה שהתשובה כבר לא שייכת לימין או לשמאל. היא שייכת לחיים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי  On ינואר 10, 2009 at 10:57 am

    כל כך נכון!
    תודה!

  • אבי  On ינואר 10, 2009 at 11:22 am

    בעזרת כל כך הרבה מלים.

    חיים, התלבטות, לחשוב…

    יש לך אמירה קונקרטית על המלחמה? או שאולי את מקבלת את הכל בשם "החיים" שלך? כי החיים שלך זה לא החיים של מי שסובל כרגע. ואם יש משהו שהם באמת לא צריכים עכשיו זה מישמאש כזה מעורפל.

  • מיכל  On ינואר 10, 2009 at 11:30 am

    אני לא בטוחה שהקושי הוא רק לחשוב לבד.
    יתכן שהקושי הוא בעצם אי-ההשתייכות-האוטומטית ל'צד' כלשהו. ההשתיכות הזו מעניקה לנו חסות, מדומה אמנם, לאוכלוסיה כלשהי. תורידי את ההשתיכות הזו, האוטומטית, והאדם מרגיש 'לבד מול העולם'.

    מאמינה שהאדם הוא יצור תבוני וחושב, וטוב לו 'לחשוב לבד' ובאופן עצמאי. הכניסה להגדרות של שמאל / ימין/ אחרים בנושאים שונים כרוכה, על כן, לטעמי, בויתור עצום.

  • סם  On ינואר 10, 2009 at 12:16 pm

    היא דיבר עליך

  • נינה  On ינואר 10, 2009 at 12:29 pm

    יוסי – (-:
    מיכל – נכון. תחושת השייכות מעניקה חסות – אבל גם קהות חושים מסויימת, והיסחפות עם הכלל . וכן, יש ויתור עצום שלא בטוח שהוא שווה את התוצאה.
    אבי – אני סבורה ההיפך: שאמרתי הרבה במעט מילים… לא בטוחה שהבנת את דברי. תשובה ששייכת לחיים, בלי ימין או שמאל, פירושה שהחיים מכתיבים את החשיבה. ואין הכוונה לחיים הפרטים שלי בלבד.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On ינואר 10, 2009 at 1:10 pm

    בעזרת כל כך מעט מלים.

  • חנה בית הלחמי  On ינואר 10, 2009 at 2:04 pm

    לומר שלו לא היינו מגדירים – היינו מתחילים לחשוב. זה בעיני סוג של התנשאות שאינה במקומה ובאה לתרץ שינוי עמדות אישיות בפני עצמך או הסביבה. הכי פשוט נטול חשיבה זה לא להגדיר את עצמך, ואנשים מגדרים את עצמם לרוב לאחר שחשבו על כך ולא לפני (אלא אם כן מדובר באינדוקטרינציה – שאז ממילא כל התיאוריה שלך לא תופסת).
    "זה מצריך מאמץ, לחשוב לבד" זה משפט נטול חשיבה ומחשבה שמכבדת את הזולת, בעיני.
    בכל מלחמה יש פתאום כמה טקסטים של "אני שמאלני אבל בעד המלחמה" או "אני ימני אבל נגד המלחמה" (פחות מאלו, לצערי), שממשיכים לטקסטים של רשג"דים בצופים, של "בואו לא נגדיר את עצמינו ונתחיל לחשוב באמת".

  • חנה בית הלחמי  On ינואר 10, 2009 at 2:07 pm

    אולי את, כשהגדרת את עצמך סגרת את תודעתך.
    רוב האנשים האיכותיים שאני מכירה, הם איכותיים בזכות הנכונות להגדיר את עצמם באומץ מעמיק, ותודעתם פתוחה לרווחה.

  • נינה  On ינואר 10, 2009 at 3:17 pm

    "לו לא היינו נתלים בהגדרות כוללניות" זה ממש לא "לו לא היינו מגדירים היינו מתחילים לחשוב"!!! באמת, מעט הגינות.
    אני גם לא רואה איך ולמה צריך לתרץ שינוי עמדות אישיות. החיים הם דינמיים, זורמים, ורצוי שדעות תשתנינה בהתאם. את לא חושבת כך?

    נראה לי שהתגובה שלך [ואת הרי מגדירה עצמך באתר שלך כאן ברשימות כשמאלנית] רק מחזקת את דעתי [וזו דעה, לא תיאוריה].

    ואגב – אני הייתי בנוער העובד ולא בצופים, כך שטכסטים של רשג"דים שכל כך מרגיזים אותך לא מוכרים לי.

  • יוסי  On ינואר 10, 2009 at 4:48 pm

    נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, אמר לפני הרבה שנים דבר מעניין:
    לדבריו, הוא נמשך לתחום המשפט כי כשקרא פסקי דין הוא גילה פעמים רבות בקריאת פסק דין כזה או אחר – שהוא מסכים גם עם הרוב וגם עם המיעוט.

    אולי זהו בעצם מצבם של אנשי האמצע.

  • נגה א.  On ינואר 10, 2009 at 5:27 pm

    באיזו אידיאה אני נאחזת כשאני מתחלחלת ממראה פעוטות מתים – ולא מסיבות דטרמיניסטיות?

    וכמה רלטיבי הוא מותם של יותר ממאתיים ילדים "לא מעורבים" שנהרגים בתוך פחות מעשרה ימים?
    ומה בדבר שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות שדוהרים הלאה, והעובדות האלה לא מבלבלות אותם לרגע. הם חושבים "לבד"? מתוך שיקול דעת "נקי מאידיאות"??

    את לא פרופסור. וראפילו אי אפשר להגיד עלייך שאת פרופסורית גמורה

  • נינה  On ינואר 10, 2009 at 5:36 pm

    יוסי – אני חושבת שזה המצב האנושי בדרך כלל. כי על פי רוב האמת היא היכן שהוא בשני הצדדים. רק במקרים קיצוניים היא חד-משמעית.

    נוגה – ????
    כהערה כללית – בואי נשמור על הערות לגוף העניין ולא לגוף הכותב [אם כי אני מודה שהעניין של פרופסורית ופרופסורית גמורה כן/לא מאוד משעשע, אם כי לא הבנתי אותו…]

    לעצם העניין – מאין הסקת שלהתחלחל ממראה פעוטות מתים זו אידיאה?
    לא נראה לי שהבנת את דברי. ואני מודה שאינני מבינה את כעסך.

  • חנה בית הלחמי  On ינואר 10, 2009 at 6:41 pm

    אם זה המצב – על איזו חשיבה מוקדמת מבוססת דעתך בנושאים אלו?
    והכיצד אפשר שמי שעוסקת בפילוסופיה אינה מבינה מטאפורות? כפי שציינתי, את מיתממת, יושבת על הגדר, אומרת אמירות פשטניות בעזרת כלי טריוויאלי של התנשאות פופוליסטית, וקוראת לזה התלבטות אמיתית לגבי סוגיית ההגדרות.
    אין לי הרבה הערכה, אגב, כלפי מי שלא שמים את ישבנם היכן שנמצאות מילותיהם, כלומר כלפי כאלו שנמנעים מסיבות "פילוסופיות" או אחרות מהגדרה עצמית. מניסיון רב בשיח פוליטי חברתי, זה מעיד על היעדר מוחלט של חשיבה ומחוייבות אישית. ואין כמו ניסיון, האמיני לי.
    אני מציעה לך לסגת מהסוגייה. הגדרה עצמית ברורה אינה מונוליטית וניתן שיהיו בה גוונים וספקות. גוונים וספקות ללא הגדרה עצמית הם חוסר המשמעות בהתגלמותו.
    ולשאלתך – לא ניתן להיות שמאלנית ולקבל תירוץ כלשהו להרג ילדים ואוכלוסייה אזרחית, כפי שלא ניתן להיות כובשת ושונאת ה"אחר" ולהיות פמיניסטית. כך שהגדרה עצמית היא לעולם תוצר של חשיבה ומחוייבות אישית.
    בהצלחה,
    חנה.

  • נינה  On ינואר 10, 2009 at 7:17 pm

    טוב, אם זה רצונך – בסדר, אבל אני לא אגרר לגופו של כותב וגם לא לישבנו… זה לא ראוי ולא מכובד…
    אני אשאר בגוף העניין. וכאן אצביע על בעייה לוגית אחת בדברייך שנראה לי שמסכמת את העניין:
    מחד את אומרת שהגדרה עצמית ברורה אינה מונוליטית וניתן שיהיו בה גוונים וספקות, ומיד, בנשימה אחת את אומרת ההיפך וסותרת עצמך: לא ניתן להיות שמאלנית ולקבל תירוץ להרג ילדים…..
    אז היכן בדיוק הגוונים והספקות??? היכן התודעה הפתוחה לרווחה???
    אולי כדאי, במקום הגדרות עצמיות, פשוט לומר "אדם" ? סתם חומר למחשבה.
    כל טוב

  • עידן כספרי  On ינואר 10, 2009 at 7:39 pm

    יש תשובה והיא פשוטה…כל מלחמה היא תמיד רעה (בעיקר למנצחים)
    ומי שתומך במלחמה, מכל נימוק שהוא הוא טיפש או רשע ובד"כ שניהם
    עידן

  • נינה  On ינואר 10, 2009 at 9:44 pm

    מסכימה שכל מלחמה היא רעה. אבל – האם אינך חושב שלעיתים אין ברירה?
    לשיטתך:
    מלחמת 48 היתה טעות? או אולי בזכותה השגנו מדינה…
    מלחמת 56 [סיני] היתה טעות? או אולי בזכותה הפסיקו מסתננים ממצריים לטבוח בקיבוצי הדרום…
    מלחמת 67 היתה טעות? או אולי בזכותה יצרנו הרתעה… [ומסכימה שלא היינו צריכים להישאר בשטחים הכבושים]
    מלחמת 73 היתה טעות? או אולי היינו צריכים לתת להם לטבוח בנו…
    התשובה לא פשוטה, עידן, לצערי, ולא כל מי שתומך במלחמה מסויימת הוא טיפש ורשע.

  • דפנה לוי  On ינואר 10, 2009 at 9:56 pm

    מסכימה איתך מאד. תודה על הפוסט המפוכח

  • עידן כספרי  On ינואר 10, 2009 at 10:02 pm

    את באמת חושבת שיש לנו מדינה בזכות מלחמת 48? ושמבצע סיני נועד לחסל את המסתננים? ו…אני יכול להמשיך.
    לגבי 73 מכיוון שלא אנחנו פתחנו (גם לא ב48 אגב) אז הרבה ברירה לא היתה לנו.
    מה שכתבתי לא היה ביקורת רק על ישראל גם לחמאס לדוגמה הירי על שדרות לא מועיל ולא בגלל תגובת צה"ל . הטענה שלי אחרת: מלחמה ולא משנה מי פתח בה פיזית, לעיתים נדירות האשמה שייכת בכול מאת האחוזים לצד אחד. מלחמה היא תמיד תוצאה של דינמיקה, היא לא נוצרת בכלל ריק, אלא שמי שבוחר לעבור לשלב האלימות , והאלימות היא תמיד מידתית, הוא פשוט טיפש כי תמיד המחיר שאתה משלם כאשר אתה משתמש באלימות הוא יותר גבוה. משום שאלימות גובה את המקסימום פגיעה בגוף ובנפש ועל כן חובה תמיד להתנגד לה גם כאשר משתמשים בה בחוסר ברירה…ובכלל עדיף לא להיות כל כך פטריוטים יש לזה אפקט של פטריות הזיה
    לילה טוב ונעים לכל בני האדם באשר הם

  • עידן כספרי  On ינואר 10, 2009 at 10:14 pm

    את באמת מחפשת "תשובה" למה בדיוק? למי צודק
    להזכירך צדק זה שם של כוכב

  • נינה  On ינואר 10, 2009 at 11:04 pm

    דפנה – תודה (-:
    עידן – אני מציעה שתחזור קצת על ההיסטוריה.
    לא אנחנו פתחנו את המלחמה ב-48, וכן, לכן יש לנו את המדינה. או אולי שכחת את תכנית החלוקה?
    ואם אתה מסכים שמלחמות 48 ו-73 היו של אין ברירה – בזה הפלת את הטיעון הכוללני שלך ש"מי שתומך במלחמה, מכל נימוק שהוא הוא טיפש או רשע ובד"כ שניהם"
    אז יש לכאן ולכאן – תלוי בנסיבות.
    ולא, אני לא מחפשת תשובה למי צודק. (-:
    לילה טוב

  • רוזיליו  On ינואר 11, 2009 at 12:30 am

    "
    אין לי הרבה הערכה, אגב, כלפי מי שלא שמים את ישבנם היכן שנמצאות מילותיהם, כלומר כלפי כאלו שנמנעים מסיבות "פילוסופיות" או אחרות מהגדרה עצמית. מניסיון רב בשיח פוליטי חברתי, זה מעיד על היעדר מוחלט של חשיבה ומחוייבות אישית. ו"

    חנה בית הלחמי משתמשת במטאפורות של ישבן ומילים – באופן כזה שאין לה באמת מה לומר כי כשהדברים יוצאים מהישבן זה מריח רע.

    גברת בית הלחמי, תפסיקי להטיף לדיעות מגובשות מדיי, ראינו כבר את הגישות המגובשות ולאן הן הובילו …

    לידיעתך, ההתנשאות היא שלך בגבולות הישבן שלך בלבד, כשאת צריכה לחשוב את יורה, למזלנו יש גם אנשים שלפני שהם יורים הם חושבים, ואל תתנשאי מעל אנשים שלא חושבים כמוך, קודם כל כי מותר להם לחשוב אחרת ממך, כי מותר להם לבקר את הדברים אחרת ממך, וכי אין חד משמעי, אין שחור ולבן, אם היה שחור – לבן מדינת ישראל לא היתה שורדת 60 שנה.

    כך שלמזלנו הטוב אין אדם בישראל שאין לו דעה כזו או אחרת על המצב, אין אדם בישראל להוציא קיצוניים שרוצה מלחמות, שאוהב מלחמות.

    ודי לספןח ההומניות המלאכותית לתבניות , משום שזו ירייה עצמית עם הרבה דם וריח רע.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On ינואר 11, 2009 at 2:34 am

    אני לא בטוחה שהיינו מתחילים ל-ח-ש-ו-ב

    בזמן האחרון אני יותר מאמינה
    ב ל-ה-ר-ג-י-ש

    מנסיון חיי אני מאוד חשדנית כלפי אנשים שאומרים לי: תחשבי עוד ועוד.

    אני חושבת המון. כל הזמן.
    כך הגעתי למסקנות מסויימות.

    אז אינני צריכה שישלחו אותי להרגיש.

    ולפעמים מחשבת יתר באה לכסות על זה שאין מרגישים או על מה שפוחדים להרגיש.

    התחילו להרגיש
    עשו הרגשה ולא חשיבה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On ינואר 11, 2009 at 2:35 am

    אז אינני צריכה שישלחו אותי להרגיש. צ"ל – אז אינני צריכה שישלחו אותי לחשוב

  • נינה  On ינואר 11, 2009 at 8:49 am

    רוזיליו – בבקשה, לגופו של עניין ולא לגופו של כותב.
    אלמונית – מקבלת את דברייך, בשינוי קל, אם יורשה לי: לתת לרגש להשתתף בתהליך החשיבה. להקשיב לרגש, לאינטואיציות, ולהביא אותם כנתונים שווים לחשיבה.

  • עידן כספרי  On ינואר 11, 2009 at 9:32 am

    דיברתי על תמיכה ולא צריך לעשות סלט. את כתב שבזכות מלחמת 48 השגנו מדינה 1. זו טעות עובדתית "השגנו" מדינה משום שלעולם המתקרא נאור היה אינטרס שנשיג. נכון אנשים חפים וצעירים שילמו בדמם על המדינה הזו וחבל 2.המונח השגנו קצת לא במקום מדינה לא משיגים לשיטתי מי שמצליח להתאפק (יהודי, פלסטיני, קרואטי) משיג הרבה יותר ללא מדינה, רעיון מדינות הלאום הוא אחרי האמונה באלוהים אחד הדברים המיותרים ביותר שהגה האדם. 3. מלחמות כמו כל דבר צריכות להשפט לגופן (זה לא סותר את העובדה שכולן מטומטמות) אין דין 73 כדין 82 ואין דין מבצע החרבת עזה לצרכים ישראלים פנימים (פלוס צרכיו האישים של חלאד משעל) כדין מלחמת העולם השניה
    יום יפה ונעים
    עידן

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On ינואר 11, 2009 at 10:42 am

    כל אחד חושב, כל אחד מגיב בדרכו או בוחר לא להגיב, אבל לחשוב כולם חושבים, אין אדם שלא חושב , ומי שרוצה דעות מגובשות מדיי שיילך לעזור לחמאס , שיגור איתם , שיבנה אוהל, ושיוותר על אזרחותו הישראלית.

    די להתנשאות הפטרונית של בית הלחמי, ולשמאלניזם המושחת שחוץ מלקשקש על המצב לא יודע ולא עושה בפועל כלום.

  • נינה  On ינואר 11, 2009 at 1:40 pm

    קצת פחות נחרצות אף פעם זה לא מזיק.
    שוב: חזור להיסטוריה.
    תכנית החלוקה אינה זהה ל-מה שנוצר כמדינת ישראל בפועל לאחר הפסקת האש ב-48.

  • אלון  On ינואר 12, 2009 at 3:27 am

    פוסט מצוין שדגדג לבית הלחמי את זרזיף המחשבה שעוד נותר לה בבית המוחלטות שהיא הסתגרה בו.
    בית הלחמי גילתה שהיא לא חושבת כבר הרבה זמן במונחים שאינם מוחלטים ו"במקרה" מתאימים בדיוק לאלו שכבר זמן מה יושבים אצלה בבית.
    זה גילה לה שיש משהו בדבריך נינה.
    אל תתרגשי ממנה.
    ריגשת אותה, זה הכל.

    כתבתי משהו דומה בתגובה לטלי כוכבי פה:
    http://www.notes.co.il/tali/51425.asp
    "הגישה שלך היא משהו כמו, לחצת על ההדק כשידעת שמישהו חף מפשע ימות, עליך האחריות. וזו גישה לא-מוסרית (גם לא-מוסרית וגם לא מוסרית).
    סיפור מצחיק על גישות שכאלו: עו"ד פלדמן (שאני מעריך עד מאוד) טען בביהמ"ש העליון מול השופט חשין כנגד התרת עינויים כשיטת תחקור בשב"כ. חשין שאל אותו על הפצצה המתקתקת, "אם יש פצצה בבניין, ורק תוך עינויים ניתן להגיע אליה בזמן, וכל זה ידוע לך, האם תגיד שאין להתיר עינוי של הרוצח או היכול למנוע את הרצח של עשרות, כלמור למנוע מותם של רבים במחיר כאבו של אחד?". פלדמן אמר ש"זה לא מוסרי לענות ולכן אסור יהיה לענות גם אותו". חשין ענה לו: "זו התשובה הכי לא מוסרית שניתן לתת לשאלה זו".
    ואכן, ככל שעוסקים במוסר רואים שהוא ענין של איזונים והתנגשויות וסקלות ומידות. ולא של מוחלטות. וכל העקרונות המוחלטים המקובלים רחוקים ממה שאת תיארת"

    לפני מספר ימים ישב גדעון לוי וסיפר לנו מה הוא חושב עלינו בערוץ 10, כשענה לו ד"ר גדי טאוב (ממש לא ימני): מוסרנות זה לא מוסריות. מוסרנות זה ההפך ממוסריות. כי מוסריות עוסקת בחיים האמיתיים. בחיים האמיתיים גדעון, צריך לפעמים לבחור בין רע לרע יותר. ואין אפשרות תמיד לבחור בטוב. ולכן עמדה מוסרנית היא לא מוסרית. אז אל תטיף לנו בשם המוסר. כי זה לא אתה, המוסר.

    נכון עד מאוד.

    מחזק אותך נינה.

    [וכל זה בלי לומר מילה על צדקת המלחמה או כל דבר אחר, רק להסכים איתך נינה, שהמוחלטות הזאת שהתמסרו אליה רבים במוחלטות היא בהחלט לא מוסרית ולא-מוסרית]

  • נינה  On ינואר 12, 2009 at 9:24 am

    לא לדאוג, אני ממש לא מתרגשת מהעניין. ובמקרה הגעתי אחר כך לפוסט שעוסק בלידה טבעית, והיא הגיבה שם, והייתי בהלם מעוצמת הכעס והאלימות והעיוורון שבתגובתה.
    אבל בכל אופן – תודה על החיזוק.
    (-:

  • עידן כספרי  On ינואר 12, 2009 at 12:55 pm

    ואולי המוסר לא אחד הוא? ואולי פשוט קשה לנו עם הבחירות המוסריות של גדעון לוי? ואולי אנחנו המוסרניים, כי אנחנו (וזו לא ציניות, אני כולל את עצמי בתוך זה) צועקים מה היתם עושים עם שמונה שנים היו נופלים עליכם טילים ולא שואלים איפה היו ממשלות ישראל שמונה שנים? אולי הן היו צריכות שמונה שנים כדי להצדיק את העוצמה שבה הם נכנסו בעזה? אולי כל העסק הזה הוא אופרטוניזים גס, של מנהיגים (משני הצדדים עם כי בעיקר מצידנו) שזולת הרווח שלהם ממש לא מעניין אותם כלום…וזה המוסר שלנו שבוחר בהם שוב ושוב

  • אלון  On ינואר 12, 2009 at 1:42 pm

    אולי…
    העיקר שתשקול גם את ההפך

  • גלית חתן  On ינואר 12, 2009 at 8:46 pm

    עם המשפט: החיים חזקים מהימין ומהשמאל.
    אולי זו הסיבה שמאוד קשה לי לבחור למי להצביע בבחירות. הרי שום חשיבה עניינית אין בהן 😦

  • יוסי  On ינואר 14, 2009 at 9:02 am

    נינה שלום,

    לדעתי, הדיון בדבר הקבוע והמשתנה, אינו צריך ואינו יכול להסתיים ברדוקציה של האחד לטובת השני. לדעתי יש צורך באידיאולוגיה, ויש צורך בחשיבה מעשית ובגמישות.

    הכרעה לטובת המשתנה וביטול הקבוע מביאה להרס מוסרי. ללא אידיאולוגיה אין מוסר. במיוחד, כיצד תבססי את המוסר על חשיבה משתנה?

    כתבת משפטים המראים את הקונפליקט בין הדיכוטומיה שיצרת:
    "אם ניקח צעד אחורה ונתבונן בזה, נראה שבמהות הכל זהה" – מהות, הכל זהה – זהו הקבוע.
    "לחשוב לבד. כי כבר אין תשובות מוכנות מראש שנשלפות" – זה המשתנה.
    " ואני סבורה שאז נגלה שהתשובה כבר לא שייכת לימין או לשמאל. היא שייכת לחיים." – אם אין קבוע לא יכולה להיות "התשובה". אולי ישנן תשובות.

    כהערה נוספת יש לשים לב שהחשיבה המשתנה אינה זהה לכל בני האדם. ישנם החזקים במתמטיקה וישנם החזקים באסטרטגיה. אם כל אחד יחשוב בעצמו על פי הסיטואציה הרגעית, נגיע לאידיאל הפוסט מודרניסטי. גם זה אידיאל. אבל עם קשיים שאינם נופלים מקשייה של כל אידיאולוגיה אחרת, וביניהם קשיים מוסריים.

    יש לשים לב שההצעה שלך קשורה קשר הדוק לאתיקה. על פיה אין מקום לקוד אתי. קל להתייאש ולוותר על קוד אתי. השאלה "מה עלי לעשות" קשה מדי. ואולם, לפעמים מועיל כשישנם קווים מנחים שאותם ניתן לאמץ.

  • נינה  On ינואר 14, 2009 at 6:34 pm

    לא חושבת שיש כאן דיון בין קבוע למשתנה, מה שאומר שאני גם לא בעד אידיאולוגיה.
    ברור שלכל אחד מאיתנו יש השקפת עולם. אולם השקפת עולם היא לטעמי משהו דינמי, חי, וגמיש, שבוחן כל סיטואציה לגופה.
    ואני מקבלת את הערתך שאין תשובה אחת, אלא תשובות.
    אידיאולוגיה, לעומת זאת, כפי שכתבתי, היא מלשון אידיאה, קרי: משהו קבוע, מוחלט.
    ללא אידיאולוגיה אין מוסר? לדעתי בוודאי שיש. מוסר, אם הוא ערכי, אינו קשור כלל לאידיאולוגיה. מוסר ערכי הוא ה-אני מאמין האישי של אדם, והוא מורכב מערכי היסוד: יושר, הגינות, וכבוד לאדם ולסביבה.
    כתבתי על כך בהרחבה כאן

    http://www.notes.co.il/nina/27513.asp

    ונכון, דברי מתקשרים גם לעניין הקוד האתי, ואני אכן סוברת שאין שום משמעות למושג "קוד אתי".
    גם הנימוק לכך מובא במאמר הנ"ל, והיה על כך גם דיון בדה-מרקר תחת הכותרת: קוד אתי – בגדי המלך החדשים?:
    http://spiritculture.cafe.themarker.com/view.php?t=727161

  • מ  On ינואר 20, 2009 at 9:32 pm

    אני מסכים רק חלקית עם מה שכתבת כיוון שישנם אנשים בעלי יושרה שאם יראו להם דברים באור אחר הם ישנו דעתם.
    ועוד ישם אנשים שבעצם ההגדרה של עצמם קבועה גם התפיסה שההגדרה ניתנת לשינוי וזה בדרך כלל אצל אנשים שמכירים במגבלות השכל שלהם שבד"כ אפשר להגיע לתפיסות חדשות או משופרות

  • נינה  On ינואר 21, 2009 at 9:02 am

    לזה בדיוק התכוונתי. העניין הוא, שמי שמקובע על אידיאולוגיה, לרוב לא יכול לעשות את השינוי הזה. ומי שיכול לבחון דברים עניינית, מן הסתם לא יטיל על עצמו הגדרה כזו או אחרת.

  • טלי קורה  On ינואר 23, 2009 at 12:43 pm

    הנה הגדרה ללא שמץ של התנשאות, הא, חנה? לפני שאת מאשימה בהתנשאות טלי קורה מבין עיניך.

    לדעתי פשוט לא הבנת את דבריה של נינה. אבל הרבה יותר פשוט לירות את המנטרות הקבועות של "התנשאות", "גזענות" "פטרנליזם" ורק להחליף אותו בכל פעם. אם יש משהו שמרדד את השיח זה סוג התגובות הזה שלך.
    חבל.

  • מ  On ינואר 26, 2009 at 12:29 am

    האם אמירה שהחיים הם דינמיים ומשתנים היא לא סוג של הגדרה שממנה נובעת הקביעה שאין להגדיר?
    ז"א באישהו מקום גם את הגדרת את עצמך.

  • נינה  On ינואר 26, 2009 at 9:43 am

    האמירה שהחיים הם דינמיים ומשתנים היא תיאור עובדתי. לא נראה לי שאפשר לחלוק על זה.
    מהתיאור הזה אכן נובעת המסקנה שאין אפשרות לתת הגדרות חד-משמעיות.
    אבל – אין לזה קשר עם התיאור שלי את עצמי. ואני מעדיפה את המילה "תיאור" על פני "הגדרה".
    התיאור שלי את עצמי הוא למעשה תיאור היחס שלי לחיים, לחברה, המחשבות שלי, תפיסת העולם שלי.
    העניין הוא, שאם במהות כל אלה נמצאת ההבנה שהחיים הם דינמיים ומשתנים ויחסיים – הרי שלא אגיע לחשיבה מקובעת וסגורה. תמיד יישאר מקום ל-מה שהחיים מזמנים בפועל.
    כך, אני מאמינה בשוויון, בשלום, בכך שאין מקום לכיבוש. אבל – אם המציאות בפועל מזמנת לי רקטות על ביתי ומשפחתי יום אחר יום במשך שנים – אני נאלצת, עם כל הצער, לצאת ולהילחם כדי להפסיק את האימה הזו. זה בפירוש לא אומר שהפסקתי להאמין בשלום ולרצות בו.
    ואם, כדי לשמור על חיי החיילים שלי התוצאה היא הרס ופגיעה באזרחים – אעדיף את חיי החיילים שלי, כי אני לא אחראית לכך שהצד השני משתמש באזרחיו כמגן אנושי, והופך שכונות אזרחיות לבונקרים צבאיים.
    וכן, אני מאוד מצטערת, ומזועזעת למראה ההרס שנגרם בעזה. ואוי ואבוי אם רגשותי יקהו.
    אבל בין שתי הברירות הרעות הללו, אעדיף את הפחות רעה מבחינתי.
    וברגע שמישהו שם ירצה בשלום – אני אהיה הראשונה שאושיט יד.
    זו דוגמה לגמישות מחשבתית. אפשר להאמין במשהו אחד, ולפעול בנסיבות מסויימות אחרת, מחוסר ברירה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: