על נאוֹרוּת ואינסטינקטים…

לרוב אנחנו חושבים עצמנו לנאורים, משוחררים מדעות קדומות. האמנם? 
דעה קדומה היא הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על אנשים אחרים מתרבויות אחרות, לטוב ולרע (לרוב לרע), סיפורים שחלקם מתקבעים במוח הרגשי כה עמוק עד שהם הופכים לאינסטינקט. 
מה קורה כאשר נאורות פוגשת באינסטינקט?

הנה מייל שהגיע אלי לפני כשבוע:

המפיקים של פרסומת זו לבירה קרלסברג בחרו אולם קולנוע בן 150 מקומות ובאחת ההצגות מילאו 148 מקומות באופנוענים בעלי חזות קשוחה, מקועקעים וכו'.

את שני המקומות באמצע השאירו פנויים במטרה שזוג תמים ירכוש כרטיסים.

תראו מה קרה.

תודה ליעל צחורי

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Yulie Cohen  On ינואר 26, 2012 at 6:30 pm

    דוחה… הפרסומת. המניפולציה. ממש דוחה. הכסף שיוצא על הפרסומות האלה.
    וסליחה אם הסתתי את הדיון למה שמעניין אותי. אבל ממש קיבלתי גועל נפש מהבירה שאני דווקא אוהדת…

    • nina ramon  On ינואר 26, 2012 at 7:02 pm

      מסכימה לגבי הפרסומות ככאלה, אבל אני חושבת שהניסוי שנעשה כאן מעניין.

      • Yulie Cohen  On ינואר 26, 2012 at 7:45 pm

        מבחינה סוציולוגית, מאוד מעניין אבל הציניות של תרבות הצריכה, צורחת ולכן כל כך כואבת ומכעיסה (אותי).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: