ארכיון מחבר: nina ramon

Every thing on it – נונסנס של של סילברסטיין

הפוגה קטנה מקלחת הבחירות הרוחשת סביבנו ובתוכנו –

מקבץ קטעי נונסנס מקסימים של של סילברסטיין, ההוא מ"העץ הנדיב" [שאותו דווקא מאוד לא אהבתי], מלווים באיורים פרי עטו.

http://goo.gl/g8ehlO

סילסרסטין 1

שניים חביבים מתוך המקבץ:

giant2

 

mask3 masks4

על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול – עכשיו גם בדיגיטלי

זהו ספר קטן על בעיות גדולות:
על הכפר הגלובלי-הפיאודלי, על הקפיטליזם החזירי ולעיתים אף רצחני;
על תאוות בצע חסרת מעצורים וגבולות;
על היחס הנורא שלנו לחיות לא אנושיות בפרט ולכדור הארץ בכלל;
על זכות, צדק ושוויון, שאינם אלא איצטלות מוסר שאנו עוטים על עצמנו בעודנו זורעים הרס סביבנו;
על דגל התביעה לחופש שמתנוסס מעל לכלכלה שרומסת ברגל גסה את החופש של מרבית דיירי הכדור הזה;
במשפט אחד: על ערכים שנזנחו ונשכחו ומוסר שפשט רגל – –

ועל הדרך האחרת:
על הוצאת הערך כשווי מחיינו וחזרה לערכים ולמוסר ערכי, ששורשיו בכיבוד החיים באשר הם, בכבוד לאחר, ביושר ובהגינות, בחמלה ואמפתיה.

ramon earth cover

מתוך הספר:

"לא רק שהעץ כבר לא נדיב, אלא העץ מעולם לא היה נדיב! שום אורגניזם חי לא מכוון להתאבדות, ובוודאי שאינו מכוון להקרבת עצמו לשם סיפוק גחמותיו ותאוותיו של אורגניזם חי אחר. זוהי אצטלת הצידוק שלנו להרס שאנו זורעים סביבנו, לכל מה שאנו לוקחים בכוח הזרוע ומשמידים לתועלתנו האגוצנטרית וכדי לספק את חמדנותנו ואת תאוות הבצע שלנו."

"חמלה, אמפתיה, הגינות, רצון להימנע מכאב – כל אותם רגשות שנמצאים בבסיס האבולוציוני של המוסר – אלו ערכים שעליהם יכולה להיות מושתת חברה, מדינה – וגם הביוספרה. ערכים אלו מכילים בתוכם את כל ההצהרות בדבר שוויון, סובלנות, כבוד לאחר ולשונה, והם יכולים לעמוד במצבי ־מציאות משתנים מכיוון שאלו ערכים ביולוגיים. כלומר , הם רגשות (sentiments) ביולוגיים שטבועים בנו (ברובנו בכל אופן), ואיננו צריכים ללמוד אותם או להסתגל אליהם. הם כלי הישרדות מהמעלה הראשונה, ורק הם יכולים להוות בסיס לאורח חיים ערכי, מכיוון שהם אינם שיפוטיים."

להשיג ב-: אינדיבוק-חנות הספרים העצמאית ברשת, ובוקסילה.

היתה ציונות??? – האח לקח לעשות מדורה…

בפורום סבן [דצמבר 2014] נערך מפגש בין נפתלי בנט למרטין אינדיק,.

להלן חלק מדבריו של בנט, מדקה 47:12 . [ולא.הם לא הוצאו מהקשרם, מכיוון שהקשבתי לכל השעה וחצי של המפגש.]

"הציונות המודרנית היתה כל כולה אודות יצירת מקלט ליהודים. הרצל ראה את האנטישמיות בצרפת, ושאנחנו צריכים להציל את היהודי הפיזי.
ותודה לאל, היתה התערבות חילונית בהיסטוריה, שאני חושב שלא היתה קורית אם האורתודוכסיה היתה שולטת.
אז זה בגלל הגישה החילונית שהיתה לה ההעזה לשנות את ההיסטוריה.

אבל 100 שנה קדימה, אני חושב שאם אנחנו לא נחזיר את הערכים היהודיים – ואני לא מדבר על תיאוקרטיה [……] – אם לא נחזור לסיבה שאנחנו כאן – הסיבה שאנחנו בישראל איננה בגלל שזה מקלט – ישראל איננה המקום הבטוח ביותר ליהודים. פרת' באוסטרליה יותר בטוחה ויש לה ספורט מים נפלא […]
אנחנו בישראל בגלל שזו המולדת שלנו. אני רוצה שכל ילד ישראלי יידע את ההיסטוריה שלנו. "

ככה נראית דמגוגיה אפלה במיטבה, וככה מנסים לעוות עובדות היסטוריות ולנסות ליצור היסטוריה שלא היתה ולא נבראה. [והתעלמתי מהסתירות הפנימיות בדבריו].

במחי פטפוט דמגוגי נבוב ושחצן, כל העליות שהגיעו לכאן החל מסוף המאה ה-19 ואילך מתוך שאיפה לשוב ולהקים את מולדתו של העם היהודי בארצו: פה בארץ חמדת אבות – הפכו להיות בסך הכל מציאת מקלט פיזי.

במילים אחרות – הציונות נמחקה. אותה ציונות שהחייתה את התקווה הערטילאית בת אלפי שנים לשיבה למולדת, והגשימה אותה הלכה למעשה במאבק ארוך ועיקש, תוך שמיטב בנותיה ובניה משלמים על כך לא פעם בחייהם ובחיי היקרים להם, ובנתה כאן מדינה יש מאין – הציונות הזו לפתע איננה קשורה למולדת, איננה יהודית – ערכיה אינם יהודיים.

מהם הערכים היהודיים הללו? לבנט הפתרונים.

אגב, איש מהמשתתפים ומהעיתונאים הישראלים ששאלו שאלות לא ראה לנכון לשאול את השאלה הקרדינלית היחידה: מהם הערכים היהודיים שאתה מדבר עליהם, מר בנט?

לא, יותר חשוב היה לשאול אם הוא חושב שהוא יכול להיות ראש ממשלה או לא……

 

תודה לאסתי סגל

אמנות כטקסט פילוסופי ******** Art as a Philosophical Text

טקסט שכתבתי לקטלוג תערוכת היחיד "כמו מים בתוך מים" של כרמלה וייס. הפתיחה ביום חמישי הקרוב, 11 בדצמבר 2014, בשעה 20:00 . 


אמנות כטקסט פילוסופי

יש פילוסופיה, יש פילוסופיה של: של כלכלה, ביולוגיה, מדע, אמנות.
ויש אמנות שהיא פילוסופיה.

ישנם רגעים בהם תמונה יוצאת מתחום האמנות והופכת לפילוסופיה.
תמונת הגורילות ההולכות היא כזו.

תמונה זו מציגה עולם חף מקיום אנושי, וממילא מתפיסת הקיום האנושי כנזר הבריאה שבלתו אין קיום לעולם. עולם חף מקיום אנושי מסלק מניה וביה את החשיבה המושגית-השיפוטית, ומותיר רק את החשיבה הראשונית, החווייתית, של המכלול: החשיבה התמונית.

החשיבה המושגית מטבעה היא ליניארית-סיבתית, חד-ממדית, במבנה של נושא-נשוא, ולכן צרה ומוגבלת, ובהכרח חד-משמעית ושיפוטית; כך, עולמה אף הוא לינארי-סיבתי, חד-ממדי וחד-משמעי, צר ומוגבל. ויטגנשטיין מבטא זאת היטב באומרו שגבולות השפה הם גבולות העולם.[i]

לעומתה החשיבה התמונית, שאיננה כלואה במושגים, ומשוחררת מהליניאריות והחד-משמעיות שכופה המושג, היא חשיבה פתוחה, מכילה, מקיפה, חווייתית וזורמת, ולכן יכולה להמריא לכל עבר, לחדור לכל עומק. עולמה, בהתאם, פתוח אף הוא, מקיף, חווייתי, זורם, עשיר – הוא המציאות כפי שהיא.

ואכן, ויטגנשטיין נאלץ להודות: "ישנם, באמת, דברים שאינם ניתנים להיאמר. זה מתגלה מאליו. הם מהווים את המיסטי".[ii] אלא שזהו המיסטי במובן המערבי: משהו אי-רציונלי, שאיננו ניתן להשגה או להבעה לא במחשבה ולא בדיבור. במובן התמוני, החורג מגבולות ומגבלות השפה המושגית, אין כאן כל מיסטיקה, אלא פשוט אופן ידיעה שונה – ידיעה שמקורה בהתבוננות פתוחה וחווייתית בעולם כפי שהוא.

"מה שאי-אפשר לדבר עליו – עליו יש לשתוק". אומר ויטגנשטיין.[iii] 
"המחשבה ציפור מרחבים היא, אשר בכלוב המילים תחבוט בכנפיה אך לעוף לא תוכל", עונה לו ג‘ובראן ח‘ליל ג‘ובראן.[iv]

כן, יש דברים שאי-אפשר לדבר עליהם, אבל אפשר גם אפשר לחשוב אותם ולצייר אותם. ובזה כוחה של התמונה, שהיא ממוססת ופורצת את כלוב המילים ומביאה אותנו אל עולם חדש.

תמונת הגורילות ההולכות משרטטת נינוחות קיומית (שנוטה להיתרגם בחוויה האנושיות כפסימיות) שזורה באופטימיות דקה.
זהו ריאליזם מסוג אחר, שונה, מפתיע. ריאליזם זה, שהוא מעבר למושג ולשיפוט, אינו מתווכח עם המציאות, לא מנסה לתקן אותה או לשנותה – אינו מעביר מסר כלשהו; עם זאת, עדיין קמה בנו תחושה שמאפשרת לחשיבה המושגית להיפתח אל האופטימיות הנינוחה הזו.

ובשבריר של הרף-עין אנחנו כבר בפנים, ואנו מוזמנים להצטרף אליהן ולגלות.


[i] ויטגנשטיין, טרקטאט לוגי-פילוסופי, פסוק 5.6.

[ii] שם, פסוק 6.522 .

[iii] שם, פסוק 7.

[iv] ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, הנביא, הדיבור, עמ' 56.

 

                                               **********************

Art as a Philosophical Text

Translation: Vered Weiss

There is philosophy, there is philosophy of: of economics, biology, science, art.
And there is art that is philosophy.

There are moments in which a painting exits the realm of art and becomes philosophy.
The painting of the walking gorillas is like that.

This image depicts a world innocent of human existence, and surely from the perception of human existence as the crown of creation without whom the world does not exist. A world innocent of human existence banishes along the way conceptual-judgmental thought, leaving only the primal experiential thought of the whole: the pictorial thought.

Conceptual thought is by nature linear-causal, one-dimensional, in a subject-object structure, and therefore is narrow and limited, and consequently definitive and judgmental; thus, its world is also linear-causal, one-dimensional and definitive, narrow and limited. Wittgenstein expresses it well by stating the limits of language are the limits of the world.[1]

In juxtaposition, pictorial thought, which is not imprisoned by concepts, and is free from the linearity and conclusiveness the concept imposes, is an open, inclusive, circumventive, experiential and flowing thought, and therefore can soar to all directions, to penetrate all depth. Its world, accordingly, is likewise open, inclusive, experiential, flowing, rich – it is reality as is.

Surely, Wittgenstein had to admit: “There is indeed the inexpressible. This shows itself; it is the mystical.”[2] Only this is the mystical in the Western sense: something irrational, which is unattainable and can be expressed neither in thought nor speech. In the pictorial sense, which goes beyond the limits and limitations of conceptual language, there is nothing mystical here, simply a different manner of knowing – a perception that originates from open and experiential observation of the world as is.

“What we cannot speak about we must pass over in silence,” says Wittgenstein.[3]
“For thought is a bird of space, that in a cage of words may indeed unfold its wings but cannot fly,” responds Gibran Kahlil Gibran.[4]

Yes, there are things that one cannot speak of, but one most certainly can think and paint them. Here lies the power of the painting, which melts and breaks through the cage of words bringing us to a new world. The image of the walking gorillas outlines an existential serenity (that tends to be translated in human experience as pessimism) threaded with thin optimism.

It is another kind of realism, different, surprising. This realism, which is beyond concept and judgment, does not argue with reality, does not attempt to correct or alter it – does not deliver some message; nonetheless, still awakens within us a feeling that allows conceptual thought to open up towards this optimistic serenity.

And in the blink of an eye we are already in, and we are invited to join them and discover.


[1] Wittgenstein, Ludwig (1921) Tractus-Logico Philosophicus 5.6

[2] Ibid. 6.522

[3] Ibid. 7

[4] Gibran Kahlil Gibran, (1923) The Prophet 56.

"כמו מים בתוך מים" – הזמנה לפתיחת תערוכת יחיד של כרמלה וייס

אני שמחה להזמינכם לתערוכת היחיד של כרמלה וייס, שתיפתח ביום חמישי 11/12 בשעה 20:00בגלריה P8 – יהודה הלוי 79 בחצר.

כרמלה הזמנה לתערוכה

תערוכת היחיד של כרמלה וייס "כמו מים בתוך מים" הנה תוצאה של מחקר אתנוגרפי המתאר עבודת שדה בעולם בדוי.
התערוכה מציגה עולם הזוי ומסתורי, שנופיו שוממים והוא מתנדנד על המתח שבין טבע פראי וראשוני, ובין זהות תרבותית מגובשת. עולם זה, חף מקיום אנושי, ומאוכלס בידי יצורים דמויי קופים, אשר נדמה כי מקיימים תרבות משל עצמם, והם עסוקים בעניינים פנימיים ובסיטואציות חברתיות שונות.

שם התערוכה "כמו מים בתוך מים" לקוח מדברי ז'ורז' בטאיי בספרו "תיאוריה של הדת", האומר כי "כל בעל חיים הוא בעולם כמו מים בתוך מים".

את הטקסט שכתבתי לקטלוג – "אמנות כטקסט פילוסופי", אפרסם כאן בהמשך.

בואו. תערוכה מאוד מעניינת (-:

מתמטיקה אכזיסטנציאלית: אחד ועוד אחד שווה שתיים

מילן קונדרה, בספרו "אלמוות", מצר על כל שאין מתמטיקה אכזיסטנציאלית.

אבל מסתבר שיש מתמטיקה כזו. והרי היא לפניכם:

ב-5 באוקטובר 1995 עמדו על מרפסת המלון נתניהו, שרון וקצב, בהפגנת הימין נגד הסכמי אוסלו, בה הונפו שלטים בהם הוצג ראש הממשלה המכהן יצחק רבין בכאפייה ובמדי קצין אס אס …חלק מהעומדים שם מחו ועזבו. בנימין נתניהו, משה קצב, אריאל שרון, צחי הנגבי, רחבעם זאבי ורפאל איתן, נשארו עומדים למול קריאות "מוות לרבין".

מרפסת2מרפסת4

+

בסמוך לכך, היה גם המצעד המפורסם ברעננה בה נתניהו הלך אחרי ארון הקבורה של הציונות, לכאורה לא רבין, אלא שחבל התלייה שהתנוסס מאחורה לא מותיר כל מקום לספק כלשהו למי הדברים מכוונים…

ארון מתיםארון מתים וחבל תלייה

בתוספת קרקע פורייה שממשיכה להזין זאת

=

הארץ, 14.11.2014, אור קשתי, ירדן סקופ:

תלמידים בבתי ספר: רבין היה בוגד ולכן הגיע לו למות

http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2485711

 

קרדיטים לצילומים:
קפה דמרקר
tnet.org.il
הולך אחרי הארון – תפוז
חבל התלייה – באתר hahem, באדיבות סילבי קשת

האדם הוא החיה היחידה שמסרבת להיות מה שהיא / אלבר קאמי

רנה זלווגר: לפני [מימין], אחרי [משמאל]

רנה זלווגר   USA-ENTERTAINMENT/

זה לא המילקי : פוסט-אורח מאת יוסי דורפמן

בימים האחרונים המרשתת גועשת המילקי בברלין [ובערים אחרות בעולם] הפך לסמל יוקר המחיה הבלתי מתקבל על הדעת ששורר בארץ, וללא כל הצדקה [למעט, מן הסתם, הצדקת המשך מילוי כיסם של אלה שכיסיהם מלאים ממילא], ואשר מאלץ צעירים רבים לעזוב את הארץ. 
מומלץ לקרוא את דבריו של נדב איל בדה מרקר.

כאן אני מבקשת להביא את תשובתו של יוסי דורפמן לדברי לפיד ש"החבר'ה האלה [מברלין] צודקים".

זה לא המילקי יאיר, זו השיטה.
זה לא החלב יאיר, זה החליבה המתמשכת שלך את האזרחים.
זו לא השמנת יאיר, זו העובדה שאתה והחברים שלך משמינים על חשבוננו.
זו לא הגבינה הלבנה יאיר, זו העובדה שהבנקים גונבים בידיעתך ועל פי חוק.
זה לא הגבינה המלוחה יאיר, זה העובדה שים המלח נשלט ע"י משפחת עופר….
זה לא הגז שבקולה יאיר, זה הגז של כולנו שהעברתם לשליטה של תשובה.
זה לא מע"מ אפס לדירות חדשות של ילדי עשירים יאיר, אלא המע"מ הגבוה שמשלמים כל הישראלים על כל המוצרים.
זה לא המסים שהאזרחים כאן נדרשים לשלם יאיר, אלה המסים המגוחכים שאתה דורש מתאגידי ההון הענק.
זה לא המסים שהאזרחים כאן מוכנים לשלם בשביל לקבל שירותים טובים יאיר, זו העובדה שהמסים האלה לא מממנים את השירותים שמגיעים להם.
זה לא המסים שאתה אומר שאתה לא מעלה יאיר, אלה כל המסים העקיפים שאתה מעלה בפירוק וריקבון השירותים לאזרח.
זה לא השירותים שמגיעים לאזרח שנרקבים לבד יאיר, אלה השירותים שאתה ממשיך לייבש ולהרקיב, כדי להפריט לבעלי ההון.
זה לא החינוך לערכים שאתה מתיימר לדבר בשמו יאיר, זו העובדה שאתה והמפלגה שלך מפריטים גם את מערכת החינוך.
זה לא הפיקוח על עוד כמה מוצרים יאיר, זו ההתפכחות של האזרחים לכך שאתה משקר להם.
זה לא המילקי טמבל, זו השיטה שאתה הוא הפרזנטור שלה.

פוסט ליום כיפור (-:

כתבונת קצרצרה עם כותרת בומבסטית שהתפרסמה היום ב Ynet צדה את עיני:

" סטיבן הוקינג קובע: אין אלוהים.
האסטרו-פיזיקאי הבריטי המפורסם הדגיש בראיון ל"אל מונדו" כי "דתות מאמינות בנסים, אך אלה אינם מתיישבים עם עקרונות המדע". "

גילוי נאות: גם אני סבורה שאין אלוהים, אפילו טרחתי לכתוב על כך עבודת מאסטר אי-שם בתחילת שנות ה-80.
אבל, אני גם בעד גילוי נאות מצד המדע. וגם מעט ענווה לא תזיק לו כאן (-: 
וכך אומר אוגוסטינוס הקדוש [פילוסוף ותיאולוג נוצרי, 354-430 לספירה, מאבות הכנסייה הנוצרית]: 

"ניסים לא קורים בניגוד לטבע, אלא בניגוד לְמה שאנחנו יודעים על הטבע".

מהות הדת היא אמונה באלוהים. לא בניסים. נס הוא רק אחת מהפעולות הרבות המיוחסות לאלוהים. דווקא מעניין הניסים אין כל דרך לוגית לגזור על הימצאות אלוהים, והאמירה של אוגוסטינוס מסבירה זאת יפה. יעידו על כך, לדוגמה, רופאים שלא אחת נתקלים ב"ניסים", קרי: באירועים – החלמה בלתי צפויה בעיקר – שאין ביכולתם להסביר, ושעל פי כל הנתונים המדעיים המציאות היתה צריכה להיות אחרת לגמרי. כן, אנחנו לא יודעים הכל.  

ובלי קשר [או עם] – בין אם יש או אין אלוהים – עיקרו של יום כיפור, כפי שהסביר לי פרופ' ליבוביץ', הוא בין אדם לחברו, לא בין אדם למקום. כלומר, החשוב הוא לבקש סליחה מכל אלה שפגענו בהם. אני אישית לא מאמינה שבקשת סליחה רק ביום אחד יכולה לכפר על פגיעה באחר בכל שאר ימות השנה. אז אולי כדאי, לנוכח החודשים הקשים האחרונים שעברו עלינו, לא לחכות רק ליום אחד בשנה, אלא שכל יום יהיה יום שבין אדם לחברו?

שתהייה שנה טובה, בריאה ושמחה, שקטה וחברית (-:

פוסט-אורח: ציונה שמשי – שנה טובה

לא "שנהטובה". קריאת עידוד לשינוי מצב לטובת השנים שיבואו

תשעה שנה עברית חדשה

ואני מצטרפת לברכות הללו.

שתהיה שנה יותר טובה (-: