Tag Archives: יאיר לפיד

הו, קיבעון מתוק שלי

"הו, קיבעון מתוק שלי" – כך הייתי פותחת שיר קינה לתקשורת הטלוויזיונית, לו הייתי משוררת.

מה שיכול היה, ולדעתי גם אמור היה, להיות הזדמנות לתקשורת הטלוויזיונית להוות בעת הזו קול ובמה לשינויים שהתרחשו כאן בשנה האחרונה מאז מחאת קיץ 2011 – הוחמץ. כרגע בכל אופן.

בשבוע החולף, מאז ההודעה על הקדמת הבחירות, יושבת לה סוללת כתבים/פרשנים* מדיניים/פוליטיים בערוצים 2 ו-10, ומתענגת על שעתה היפה. וכל מה שאנחנו שומעים הוא מיחזור של אותם דפוסי חשיבה ואותן תפיסות, ובאותה השפה בדיוק.

מ"ההישג הגדול של נתניהו שהצליח להשלים קדנציה" דרך "אין תחליף לנתניהו, נתניהו יהיה גם ראש הממשלה הבא", ועד לשאלות כמו "האמנם שלי יחימוביץ' יכולה להיות ראש ממשלה? הרי אין לה ניסיון ניהולי" ו"יאיר לפיד חבר של אולמרט".

ואני תוהה:

להשלים קדנציה באמצעות ממשלה מנופחת חסרת תקדים [כדי ליצור קואליציה בניגוד לרצון הבוחר], סכומי עתק שהועברו לחרדים [ואולי מוטב לומר: שולמו כמתת עבור השלטון], הקפאת תהליך השלום [שלא יהיה רעש חלילה בימין הקיצוני]… הכל כדי לשרוד – זהו הישג??? השתלטות משרד רוה"מ על הערוץ הראשון וסתימת פיות היא הישג??? הכנסת עם החקיקה הכי אנטי-דמוקרטית שהיתה כאן אי-פעם היא הישג??? נראה לי שמישהו התבלבל כאן…

הלאה:
מי קבע שאין תחליף לנתניהו? על סמך מה? אבל ב"פגוש את העיתונות" אתמול מתנהל דיון בנושא סביב השולחן העגול, ואנשים מכובדים [גם אם מגמתיים-משהו, חלקם לפחות…] מעלים דעות וסברות לכאן ולכאן – – וכל אותו זמן מתנוססת ברקע, בצד שמאל של המסך – תמונה של נתניהו…. סולו…. כאילו באמת אין אף מועמד נוסף….
אני לא יודעת אם זה היה מכוון, אבל התוצאה ברורה…

הלאה:
נתניהו היה כישלון חרוץ כראש ממשלה בכהונתו הראשונה. לא זכור לי שמישהו מהכתבים והפרשנים שאל בבחירות הקודמות "איך אדם שנכשל כך – עם קבלות – יכול להיות ראש ממשלה פעם נוספת?"
 
אבל להטיל ספק במישהי שיש לה קבלות רבות של עשייה בכנסת, כי אין לה "ניסיון ניהולי" – זה בסדר וראוי?

מה זה ניסיון ניהולי??? בלהיות ראש ממשלה??? מי קבע שצריך ניסיון ניהולי? ממתי התקשורת קובעת קריטריונים לראשות ממשלה? ראש ממשלה צריך להיבחר על-פי המצע שלו. בשביל הניהול השוטף יש שרים ומשרדי ממשלה. ובאשר למנהיגות – לרוב רק כשאדם עומד בראש המערכת ניתן לדעת אם הוא אכן מנהיג או לא.

לפי ההיגיון הזה, לנתניהו יש ניסיון ניהולי. אבל הבן אדם לא מסוגל למנות שר בריאות, שר החוץ שלו מתפרע להנאתו באו"ם, הוא לא מסוגל למנות רמטכ"ל, כל אחד בממשלה עושה מה בראש שלו [רשימה חלקית] – וראש הממשלה בולע ושותק, כי הוא רוצה לשרוד. זה ניהול? זו מנהיגות?

וכמובן, מה שטוב לארה"ב ולאירופה – שם ראשי ממשלה נבחרים גם ללא "ניסיון ניהולי" – לא מתאים לכתבים ולפרשנים כאן…

הלאה:
יאיר לפיד כבר הסביר כמה וכמה פעמים שהוא לא יילך עם אולמרט ברשימה, אבל אולמרט הוא חבר משפחה, והוא לא יתכחש לאדם שישב יחד איתו ליד מיטת אביו הגוסס. לא נראה לכם שבינתיים יש לתת לו ליהנות מהספק? גם אם הוא לא מספק את מה שאתם רוצים?


כתבים/פרשנים חביבים – צאו כבר מהקיבעון הזה!
נתניהו לא יכול לייחל ולאחל לעצמו ממליצים יותר טובים מכם. אתם עושים לו את מרבית העבודה. אבל האמנם זה ראוי? 
התחילו להיות הוגנים ואובייקטיביים. את השאלות הנוקבות שאתם שואלים את המתמודדים – שאלו גם, ובעיקר, את נתניהו ומפלגותיו.
כי השאלות את המתמודדים הן תיאורטיות: מה תעשה אם… איך תנהג כאשר… ;
השאלות עליהן נתניהו ואנשיו צריכים לענות הן מעשיות וענייניות: הן צריכות להתייחס קודם כל לעשייה – וגם לאי העשייה – שלהם במשך ארבע שנות שלטון. 

אני לא מומחית גדולה בפוליטיקה, אבל אני סבורה, גם לאור המחאה של הקיץ האחרון, כי לא מחוייב המציאות שנתניהו יהיה ראש הממשלה הבא. אז אל תעוותו את המציאות כדי שתתאים לדעות שלכם ולמשפטי המפתח שיצרתם לעצמכם ושעליהם אתם חוזרים שוב ושוב. התאמצו קצת. חישבו קצת. החיים הם דינמיים. הקשיבו להם ולכו איתם.

ולמען השם – הפסיקו לדחוף את המילה "בעצם" לכל משפט שני שלכם, ולעיתים אף כמה פעמים באותו משפט…

* כל הנאמר בלשון זכר מתייחס גם לנקבה.

איפה הכסף? תשובה ליאיר לפיד

ביום ששי שעבר, ה-13 בינואר 2011, פרסם יאיר לפיד במדורו ב'ידיעות אחרונות' הסבר "למה אני הולך לפוליטיקה".
אישית אני מברכת על החלטתו. צריך אומץ לעשות את הצעד הזה. אני גם חושבת שחצי המיליון שיצאו לרחובות בקיץ האחרון, ועוד לפחות חצי המיליון שתמכו במחאה גם אם לא השתתפו בה באופן פעיל, ושרובם היו ממעמד הביניים, רוצים קול, ומוטב קול חדש, בפוליטיקה. יאיר לפיד יכול להיות הקול הזה. 
כאן, יאיר, יש לי כמה 'אבלים'.

כללית, לדבר בשם מעמד הביניים פירושו להישאר בתפיסה המגזרית, שממשיכה להפריד בין קבוצות ואינטרסים. אבל המדינה צריכה איחוד, לא עוד פילוג. נקודת המוצא יכולה להיות מעמד הביניים, כי הוא עמוד השדרה של החברה. אבל המצע עצמו חייב לכלול תשובה למירב המגזרים, אחרת קיבלנו עוד מפלגת נישה.

ועוד: לפתיחת הדיון ושרטוט כיוונך הפוליטי, בחרת בשתי מילים, שמהן צריך לדעתך לפתוח את הדיון בעתיד המדינה: "איפה הכסף?"
וכאן ממש מתחיל להיות לי קשה.

1. 'איפה הכסף?' את השאלה הזו שואל לא רק מעמד הביניים, אלא גם המעמד החלש, הנזקק. גם הוא רוצה שילדיו יקבלו חינוך טוב, לקנות דירה (או לפחות לשכור במחיר סביר), להתפרנס בכבוד.

2. אני שייכת למעמד הביניים, ואני לא מרגישה בנוח עם האמירה 'להחזיר למעמד הביניים את כספו'. זה לא מה שאני רוצה במהות. במהות אני רוצה חברה/תרבות ערכית, תרבות שרווחת אזרחיה חשובה יותר מקידוש החומר והכסף. שינוי סדרי עדיפויות וחלוקת משאבים אחרת הם רק פועל יוצא אחד של חברה ערכית.

3. יש לי גם בעיה לא פשוטה עם האמירה "יבוא לכל משא ומתן קואליציוני עם סכין בין השיניים ויסביר שהדבר היחיד שמעניין אותו הוא שמעמד הביניים הישראלי יקבל מהמדינה תמורה נאותה להשקעה שלו".
ראשית, "סכין בין השיניים"? זה השיח? אני מבינה שזו רק מטאפורה, אבל ל"מנהיגות חדשה שתתווה ערכים" אסור לנקוט בשפה אלימה כזו…
שנית, אתה ממש לא מדבר בשמי, ולדעתי גם לא בשם רבים מאנשי מעמד הביניים, כאשר אתה אומר שהדבר היחיד שמעניין אותי הוא לקבל מהמדינה תמורה נאותה להשקעה.
מדינה עבורי היא לא עסק כלכלי! היא הרבה מעבר לכך!
 
4. ואם אצביע עבורך, זה לא יהיה בגלל ש'אני רוצה לשלוח אותך לבדוק מה עם הכסף שלי', אלא בגלל שאני מקווה – לעת עתה בכל אופן – שאתה יכול לתרום לשינוי השיח הפוליטי הרדוד והדל שקיים היום, אם הוא קיים בכלל, ולעזור לכולנו לעצב מדינה עם ערכים, מדינה שהממשל הנבחר בה מכבד את אזרחיו ופועל למענם, ולא למען שמירת כסאו ומילוי כיסיו.