מוקדש לפצ'קוש, באהבה ובגעגועים 
שלום אנשים,
לפני ממש קצת זמן דיברתי על איך שאתם מתעללים בחיות שנותנות לכם אוכל שלא כל כך בטוח שאתם בכלל צריכים – חלב….
ואנ'שמח לספר לכם על כפר קטן שהרפתן שם החליט שלא כדאי לו להמשיך להחזיק רפת עם פרות חולבות כי זה כבר לא עושה הרבה כסף [אוף! אתם עם הכסף שלכם….] ורצה לשחוט את כל הפרות.
אבל אנשים טובים בכפר חשבו שזה לא הוגן ולא מוסרי – והם אספו כסף וקנו את הפרות, ונתנו להם לצאת החוצה מהרפת בפעם הראשונה אחרי הרבה שנים שהפרות היו סגורות ברפת.
תראו את הסרטון הזה – הפרות יוצאות בפעם הראשונה בחיים שלהם החוצה, לאוויר, לירוק, למרחב.
ככה נראה חופש של ממש. על אמת. ככה נראה אושר:
פרות קופצות, מדלגות, מחככות את הראש בעשב… ועכשיו תגידו לי שלחיות לא אנושיות אין רגשות,
ככה צריכות לחיות כל החיות, אנושיות ולא אנושיות: בחופש, באוויר פתוח, במרחב.
לא בתוך מקום סגור, מחוברות בציצים למכשירים שמוצצים את החלב שלהן, ואחר כך הורגים אותם.
תודה לרון דהן על ההפניה לסרטון.
תגובות
בוודאי שבעלי חיים חשים. בדיוק כמונו. ואפרופו, תגיעי להפגנה הערב – בשד' בן ציון?
לצערי לא אוכל להגיע. אבל אהיה אתכם.
אולי אני טועה, אבל נדמה לי שהפרה היא יצירה אנושית, לא "טבעית", שלא תשרוד בטבע.
פרה היא חיה שקיימת בטבע. אמנם היא בויתה לפני קרוב ל-8000 שנה לפי הערכה. אבל אני לא רואה שום סיבה שלא תוכל לשרוד בלעדינו. היא תשרוד אפילו יותר טוב, אם יתנו לה לחיות לפי טבעה, ולא יאלצו אותה לעבור הפריות מלאכותיות כדי שתהייה בהריון מתמיד כדי שלנו יהיה חלב, ולא יחלבו אותה עד תום תרתי משמע, ולא יתקעו לה אנטיביוטיקות ולא יודעת מה עוד – נראה לי שהיא תחייה טוב.
מובן שמספרן יצטמצם לממדים טבעיים, אבל גם כדור הארץ ירוויח מכך: פחות גזי חממה שנפלטים מתעשיית הבשר.